שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהי' · דף צד:
בגמ' בטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה. נראה דהיינו דוקא אם השאר אינם נכנסים כלל אבל אם נכנסים אח"כ חושבין גם אותם. דע"כ לומר כן דהא הפסח נשחט בג' כתות וכי נחשב כל כתה בפ"ע לרוב ציבור. אכן לפמ"ש לעיל להסתפק דאותם שהיו מתחילה בדרך רחוקה פטורין אפי' אם נתקרבו אח"כ צ"ע אם יש לחשוב אותם הנכנסים אח"כ. ועי' בכ"מ (פ"ז מה' ק"פ ה"ו) מ"ש בשם הירושלמי]:
ברש"י ד"ה וכן כו' לאורכו ש"ע כו' אלמא עולם מהלך ה' מאות שנה כו' אבל אין להקשות אהא דאמר רבא דסומכא דרקיעא אלפא פרסי וכאן קתני דעוביו של רקיע מהלך ה' מאות שנה די"ל דהחמה אינה הולכת כל עובי הרקיע רק מעט ויצאת בחזרה מיד והכי גמירא לי' לרבא. דהא דאמרי' לעיל חדא גמרא וחדא סברא לאו רבא גופי' אמר הכי אלא סתמא דגמ']:
בתוס' ה"ה ואין ד"ר לטמא קצת תימה כשהוא עומד חוץ לעזרה כו' קשה דמנ"ל בפשיטות דאיירי שהוא עומד בחוץ הלא י"ל דמיירי שעומד בעזרה ואתיא כמ"ד דערל אינו כטמא ומותר לכנוס לעזרה. אבל לשיטת התוס' הי' נראה לפרש מה דתמוה טובא הא דאמר רבא תנאי היא דהא גם למ"ד חוץ לאכילתו ג"כ. קשה דנימא לי' קום עייל ולכאורה י"ל דמחלוקת התנאים אליבא דר"א תליא בפלוגתא דעולא ור"י לעיל אליבא דרע"ק אי תלוי בשעת שחיטה או בשעת אכילה. דמ"ד חוץ לעשייתו סבר כעולא דתלוי בשעת שחיטה ומ"ד חוץ לאכילתו סבר כר"י דתלוי בשעת אכילה. א"כ י"ל דהברייתא דערל ענוש כרת איירי שנימול קודם שעת אכילה ולהכי חייב כרת כיון דבשעת אכילה שהוא העיקר הי' נימול ולא אכל הפסח. אבל דוחק הוא לפרש כן דברי הברייתא דמיירי שמל עצמו אח"כ. אכן לפי' התוס' מיושב שפיר דהנה י"ל דלא ניחא להתוס' לפרש דאיירי בעומד בעזרה משום דבכה"ג ליכא למ"ד דלא נימא לי' קום מהול. דדוקא כשאינו בעזרה לא אמרי' לו' קום עייל משום דבשעת החיוב הוא בדרך רחוקה ונפטר מחיוב פסח אבל בערל דגם בלא חיוב מצות פסח חייב למול עצמו לא נפטר נמי מחיוב פסח והו"ל לענין זה כאילו כבר נימול. וגם המקשה לא הי' מקשה כלל ע"ז דלא נימא לי' קום מהול ולכן ס"ל להתוס' דסוגיא דהכא ס"ל דערל אסור לכנוס א"כ ע"כ עומד בחוץ. ופריך הגמ' שפיר דכיון דבידו שלא לכנוס אפי' כשימול למה יתחייב כרת. והשתא לפ"ז מיושב בפשיטות טפי הא דמוקי הגמ' הך ברייתא כמ"ד חוץ לאכילתו דא"כ כל שהוא בירושלים ויכול לאכול אפי' אם בשעת שחיטה אינו יכול לכנוס לעזרה דהוא ערל מ"מ חייב דהא לדידי' לא תליא מילתא בעזרה רק בירושלים שהיא מקום אכילה: