אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק מי שהי' › דף צג:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק מי שהי' · דף צג:

דף צג.

במשנה נקוד על ה' כו' י"ל הרמז שאין הדרך רחוקה מצדה רק שהוא רחוק ואינו נכנס בעזרה כדאי' בירושלמי כאן דכיון דהכתב רבה על הנקודה מסלקין את הנקודה ודרשי' איש רחוק ולא הדרך רחוקה ע"ש. אכן הרע"ב פי' באופן אחר ע"ש]:

בגמ' אמר עולא מן המודיעים לירושלים ט"ו מיל וקשה דהו"ל למימר מן המודיעים לעזרה דעיקר הטעם הוא שא"י ליכנס לעזרה. ואפשר דמודיעים הי' מצד הקרוב למקדש דמקום הר הבית הי' מצד אחד סמוך לסוף העיר כדי לשרוף את הנשרפים מחוץ למחנה. ולפ"ז כמדתה לכל רוח היא ט"ו מיל לעזרה אבל לא לירושלים דברוחות אחרות הי' הר הבית רחוק הרבה מסוף העיר. מיהו לר"י דלא הוי ד"ר אלא כל שא"י ליכנס בשעת אכילה וכיון דבאכילה רק בירושלים תליא מילתא דהא נאכל בכל העיר והוי כמדתה לכל רוח בשוה כדי שיוכל לכנוס תוך העיר דהא ודאי כיון דר"י ס"ל דאע"ג שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה כיון שיכול לאכול מוטל עליו לעשות שליח לשחיטה א"כ כל שיוכל לבוא לקצה העיר בעוד שהוא זמן אכילה צריך הוא לעשות שליח שיביא לו כזית לקצה העיר כנ"ל:

שם בגמ' אמר מר כו' ה' מילין מנלן כו'. לכאורה צ"ל דלא היו בקיאין אימת עמוד השחר דאי לא"ה מעצמו נוכל לידע שאם מהלך אדם עשרה פרסאות ביום מע"ה עד הנץ הוא ה' מילין. אך י"ל דבאמת כל הכלל דמהלך אדם ביום הוא י' פרסאות נלמד מזה דכיון דמע"ה עד הנה"ח ה' מילין ממילא לפי החשבון עולה י' פרסאות ביום. אך לקמן משמע כפי' הראשון כיון דבאמת מסקינן להא דעולא בתיובתא א"כ לא היו בקיאין כמה מעה"ש עד הנץ:

שם בגמ' והא טמא שרץ כו' וקאמרת שוחטין כו'. לכאורה מכאן סתירה למ"ש לעיל (בעמוד הקודם) לפרש דר"נ ס"ל דשו"ז על טמא שרץ ומ"מ הוא נדחה לשני. דלפ"ז לא מקשה הגמ' הכא מידי. וגם קשה הא דמשני עולא דאין דרך רחוקה לטמא. אכן עדיין דברינו נכונים בשיטת ר"נ דס"ל דאם שו"ז על מי שהי' בד"ר הורצה א"כ תרוייהו שוה דכמו בדרך רחוקה דהורצה ומ"מ רחמנא חס עלי' ה"ה טמא מת בז' וטמא שרץ דאע"ג דשוחטין עליהם והורצה מ"מ רחמנא חס עלי'. אך לר"ש דס"ל דלא הורצה א"כ כל הנדחין לשני הם רק אותן דלא הורצה דהכי משמע לשון הגמ' לעיל דר"ש ס"ל דדרשא דרע"ק היא אפי' אי ס"ל דשו"ז על טמא שרץ דלא מיירי קרא בטמא בשביעי אלא בטמא בששי דלא הורצה ולהכי נדחה וה"ה דרך רחוקה. אבל ר"נ ס"ל דאפי' למ"ד דשו"ז על ט"ש נמי קרא מיירי בשביעי כדדייקינן מדכתי' ביום ההוא ומ"מ נדחה לשני אע"ג דהורצה וה"ה דרך רחוקה כמ"ש לעיל. ולפ"ז סוגיא דהכא אזלא לר"ש דס"ל דלא הורצה דהכי קיי"ל. וכן נמי סוגיא דלעיל דפ' אלו דברים (ס"ט:) דמוכח נמי דלמ"ד שו"ז על ט"ש אינו נדחה לשני ע"ש הכל אליבא דהלכתא כר"ש דלא הורצה. אבל לר"נ דהורצה שפיר אמינא דנדחה לשני כמ"ש:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה