אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק כל שעה › דף לב:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל שעה · דף לב:

דף לב.

בגמ' אין נתינה פחות מש"פ הקשו בתוס' מתרומה דחטה א' פוטרת אע"ג דכתי' תתן לו. וי"ל דאה"נ דמצות תרומה ליתן לכהן צריך שיהי' כשיעור נתינה ומ"מ לענין איסור טבל אחר שהפריש חטה א' ליכא איסור טבל אע"ג דביטל באמת המצוה דנתינה וכן כ' התוס' רי"ד בקידושין (נ"ח:) וכן תי' הנוב"י במהד"ת חיו"ד (סי' ר"א) ע"ש. אך לפמ"ש התוס' לקמן דלמ"ד דחמץ בפסח אסור בהנאה פשיטא דא"י להפריש חמץ כיון דלא שייך בו נתינה שפיר הקשו דה"ה בפחות מש"פ אם לא הוי נתינה שוב לא הוי נמי הפרשה וא"י להפקיע איסור טבל]. אבל עוד הקשו מקנין חליפין דקונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ אע"ג דכתי' ונתן לרעהו. וכן בגט דכתי' ונתן בידה וא"צ להיות ש"פ. לכן י"ל דהיכא דהנתינה קאי על דבר פרטי שייך לשון נתינה אפי' באין בו ש"פ דנתינת ראשית היא או נתינת נעל וגט. וכן הלשון בגמ' גיטין נתינת גט היא. אבל הכא נהי דכתי' ונתן את הקודש אינו אלא לפרש שנעשה קודש אבל עיקר מה שנותן לא נזכר בקרא וכל היכא דכתי' נתינה סתם צריך להיות ש"פ. ובלא"ה י"ל דדוקא היכא דהכתוב אומר ליתן לחבירו איזה דבר כמו ונתן לכהן או תתן לו או ונתן לרעהו שייך לומר שיהי' בו נתינה חשובה להיות חשוב מתנה. אבל נתינת גט אינו רק לקיים ונתן בידה הגם דצריך להקנות לה אבל אינו ענין מתנה כלל כנ"ל. ובחליפין אע"ג דכתיב ונתן לרעהו י"ל כיון דבעי כלי חשוב כמו ש"פ כדאמרי' בשבועות (מ':) יצאו כלים למה שהן (לדעת הפוס' בחו"מ (סי' פ"ח סעי' ב') דבכלים אפי' ש"פ לא בעינן וכן תי' הנוב"י שם. אך התוס' לשיטתם בשבועות שם דבכלים נמי בעינן שיהיו ש"פ שפיר הקשו]:

שם בגמ' א"ל מאי ניחותא דרבה ור"ש שדו בי' נרגא כו'. ויש לתמוה א"כ מה השיב לו מעיקרא ומשמע דלאו תיובתא גמורה היא הא דרבה ור"ש וכמשמעות הלשון שדו בי' נרגא. וגם בלשון רבה ור"ש יש לתמוה מה דאמרו מאן שמעת לי' כו' רבי היא כו' ומאי נ"מ להו בהא יהי' מי שיהי' ע"כ הטעם דבמיתה משום דגמר חטא חטא מתרומה וא"כ אפי' אי לאו רבי היא שפיר הו"מ לאקשויי ומינה מה תרומה בכזית כו'. ואפ"ל קצת דהנה ר"ש ס"ל כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לקרבן (משום שהקרבן תלוי בכרת וזדונו בכרת לא הוי אלא בכזית כמ"ש התוס' בשבועות (כ"א:) ד"ה ולא ע"ש]. ויש לעיין אי לענין מיתה בידי שמים נמי בכ"ש ודוקא בכרת ס"ל לר"ש דבעי כזית או גם מיתה ככרת לענין זה. אכן מהא דא"ל ר"ש לרבנן (ברפ"ג דמכות) אי אתם מודים לי באוכל נמלה כו' אף חטה כברייתה ע"ש ולפי דברי ר"ש במשנה שם דחשיב חטה של טבל ברי' בודאי חייב עלה מיתה ג"כ, דהא לדבריהם דרבנן דשיעור כזית דהוי הלכה מסיני נאמרה ג"כ למלקות ואעפ"כ אי הוי חטה חשיב ברי' היו מחייבין מלקות בכ"ש א"כ ה"ה מיתה וממילא למאי דמסקינן שם בגמ' (י"ז.) דר"ש גם בקמח מחייב בכ"ש ולדבריהם דרבנן קאמר משמע דגם מיתה נמי בכ"ש. דאי לאו הכי לא הי' צורך לדחוק דלדבריהם דרבנן קאמר אלא דמשו"ה אמר טעמא דברי' כדי לחייב עלה נמי מיתה. וגם לשון הגמ' שם כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו משמע דקמח דינו שוה לחטה. ע"כ נראה לפע"ד דמיתה נמי חייב לר"ש בכ"ש. וכ"מ ברש"י ותוס' בשבועות שם דדוקא בחייבי כריתות פוטר ר"ש בכ"ש ולפי"ז לר"ש זר האוכל תרומה נמי בכ"ש חייב מיתה. [וכן כ' בס' קהלת יעקב באות חצי שיעור ובמהרי"ט אלגזי ה' חלה ע"ש] ולפי"ז שפיר י"ל הברייתא ולומר דאתיא כר"ש ולכך א"ש דבמעילה חייב מיתה בפחות מכזית גם אי גמרינן מתרומה [כיון דבתרומה נמי איכא מיתה בפחות מכזית]. ומיושב נמי לשון הברייתא דקתני סתם תאמר במעילה שחייב בה מיתה ולא הזכיר כלל פחות מכזית שהוא עיקר הפירכא. משום דממילא משתמע דלר'"ש כך הוא דלדידי' כל שאינו חייבי כריתות רק מיתה שוב הוא בכ"ש. רק רבה ור"ש שדו נרגא דלא אשכחן מאן דס"ל דהזיד במעילה במיתה אלא רבי ואילו הוי ר"ש ס"ל נמי במיתה הוי מייתי לה התנא בשם ר' שמעון שהי' קודם לרבי. וכיון דר"ש לא ס"ל כרבי ע"כ ההיא לאו ר"ש הוא א"כ מה דמחייב בפחות מכזית אינו מטעם דס"ל כ"ש למלקות רק משום דמעילה לא תלי' בכזית. וע"ז פריך שפיר כיון דגמר לה מתרומה ומינה מה תרומה בכזית כו' אבל תיובתא גמורה לא הוי די"ל דהאי תנא ס"ל בחדא כר"ש דכ"ש למלקות ובחדא כרבי דהזיד במעילה במיתה לכך לא אמר אלא מאי ניחותא דרבה ור"ש שדו בי' נרגא כנ"ל:

בתוס' ד"ה ואין כו' וא"ת והא קיי"ל דחטה א' פוטרת את הכרי והי' אפ"ל דזה אינו אלא לדידן דלא קיי"ל כאבא שאול וכזית סגי בתרומה אע"ג דכתי' ונתן ומוכח מכאן דבעלמא נמי הוי נתינה פחות מש"פ ואה"נ דלא"ש גם בתרומה לכהן אפשר דבעינן ש"פ. ומה שהקשו מקנין סודר ונתינת גט אפ"ל לפע"ד דנתינה כולל תרי עניני נתינה. או דבעינן נתינה מיד ליד ממש כמו בגט וכן נמי בקנין סודר העיקר הוא נתינת הסודר ליד חבירו [כדאמרי' בב"מ (ז'.) דנתינה בעינן ע"ש] וכן נמי במתן דמים המצוה כך הוא בנתינה שייך שפיר לשון נתינה. והיינו דאמרינן בגיטין שם דונתן נתינת גט הוא ע"ש אבל בהך דונתן לכהן הקודש דודאי לא קפיד קרא לקיים מצות נתינה רק שיבא ליד הכהן וכך לי אם יקחנו הכהן בעצמו ברצונו וכדומה א"כ מה לשון נתינה שייך בזה. ע"כ צ"ל דקאי על דבר דש"פ דנופל שם נתינה על המתנה לבד מעשה הנתינה כנ"ל. ובזה מיושב נמי מה שהקשו התוס' מהא דכתי' כי יתן על זר דגם התם אין חילוק בין נותן בידו ממש או ששפך עליו ע"י תחבולה אחרת ולכך אינו דומה למתן דמים ובהונות ולכך בעי ר"י התם כזית ע"ש:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה