שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד צולין · דף פד:
בגמ' ר"א אמר כל כה"ג ודאי אין בו משום ש"ע דודאי אין ראוי לאכילה כלל כו' וקשה הא ת"ק לא בעי כלל ראוי לאכילה כיון דלא דריש יאכל. לכן אפ"ל כיון שלא הזכיר ר"א הלשון דכו"ע אין בו משום ש"ע י"ל דאה"נ דמודה דלת"ק גם בכה"ג יש בו משום ש"ע. אלא דקאי אאוקימתא קמייתא דר' ירמי' דלעיל אליבא דת"ק דס"ל נמי דבעי ראוי לאכילה קאמר ר"א דבעי שיהא ממש ראוי לאכילה ומשו"ה פוטר באלי' דא"ר לאכילה אבל מאן דלא ס"ל דבעינן ראוי לאכילה ס"ל דגם באלי' חייב. וכ"מ לקמן מהא דאמרי' דתניא כארבעה מינייהו כו' דכיון דת"כ דרנב"י ודר"א משמע דלא פליגי אהדדי דדוחק לפרש דת"כ דרב אשי במקצת דבריו. אכן בכ"מ (פ"י מה' ק"פ ה"ז) מבואר דלר"א לכו"ע פטור באלי' אבל לשיטת הראב"ד שם נראה לפרש כנ"ל]: