שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד צולין · דף פג:
בגמ' כגון שהוכרו ולבסוף נתערבו מכאן משמע כשיטת הרמב"ם (פ"י מה' ק"פ הי"א) דלא הסירו את גיד הנשה קודם צלייתו. דאי נימא כהראב"ד דאסור לצלות הפסח עם ג"ה א"כ הגיד הנשה האמיתי נפרש ממנו קודם צליתו והשני נצלה עם הפסח וא"כ איך איננו ניכר זה שנצלה עם זה שאיננו נצלה. ורחוק לומר דמיירי כגון שנזדמן שצלו ג"כ את גה"נ בפ"ע:
שם בגמ' אלא לשומנו דג"ה כו' ונוהגין בו איסור צ"ל דגם בכה"ג דליכא איסור אלא משום מנהג חכמים העמידו דבריהם במקום מצוה כדמצינו בעלמא אכן לפמ"ש התוס' בשבת (קכ"ו:) ד"ה ומדבריהן דה"ט דהתירו מדידה בשבת במקום מצוה משום דלא הוי איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול ע"ש גם כאן הי' ראוי' להתיר במקום מצוה. ואולי י"ל דמנהג חמור טפי משום דאית בי' בל יחל מדרבנן כדאי' בנדרים (ט"ו:) ע"ש וצ"ע]:
שם בגמ' חל ט"ז להיות בשבת כו' ולא את יו"ט ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת. לכאורה קשה טפי למ"ד דאמרינן מתוך שהותר לצורך כו' וצורך קצת נמי הוי מטעם מצוה כמ"ש התוס' בכמה דוכתי (וכן הקשה הלח"מ (פ"ג מה' יו"ט ה"ח) ובשעה"מ (פ"א מה' יו"ט ה"א) האריך בזה. וגם למ"ש ביראים (סי' קי"ג) דאין ה"נ דמה"ט חזקי' ואביי ורבא לא אמרו כר"א דלשינויא דר"א צ"ל דמתני' אתיא כב"ש דלא ס"ל מתוך. קשה לשון הגמ' שהקשו מכח עדל"ת ולא משום מתוך והנה למ"ד הבערה ללאו יצאה גם בשבת קשה דנימא אתי עשה ודוחה ל"ת. ולדידי' י"ל דעשה לא קאי עלה כמ"ש הרשב"א ביבמות (ו':) דליכא עשה אלא באבות מלאכות וכ"נ כוונת הר"ח לעיל (ה:) דלמ"ד הבערה ללאו יצאה ליכא עשה בהבערה ע"ש]. ולפ"ז י"ל דרבא נמי ס"ל דבשאר מלאכות איכא עשה ול"ת מטעם שבתון אלא דבהבערה ליכא עשה כנ"ל ולכן מייתי כאן למעט שריפת קדשים מקרא דהוא לבדו אכן לשיטת הריב"א בתוס' לעיל (ה':) דלמ"ד דהבערה ללאו יצאה מותרת בי"ט אפי' שלא לצורך ליכא למימר הכי]:
בתוס' ד"ה לא כו' משום שומנו דגיה"נ קאמר דהכא קרי לי' גיד וא"כ גם שם בחולין י"ל כן. אכן אפ"ל דקים להו לרבנן דלעולם איכא ששים בכל הירך נגד השומן ולכן א"א לעולם לאסור כל הירך בשביל שומן הגיד רק בשביל הגיד עצמו וא"ש. וכ"מ בחולין (צ"ט:) בעובדא דר"ח דהורה להתיר ירך שנתבשל בה גיה"נ משום דאין בגידין בנו"ט ולא חש לאסור משום השומן. אכן ברש"י שם משמע דמיירי בנטל שומנו ע"ש]: