שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד צולין · דף פ.
בגמ' זילו א"ל לאבא כו' במועדי מאי עבדית לי' נראה לפרש טעמא דשמואל דודאי ידע דבמועדו אפי' בטומאה לא קאי רק אטומאת מת אלא דכיון דזבין אין עושין הפסח ונמצא דכל בני הפסח יעשו בטומאת מת הוי שפיר קרבן ציבור דדוחה טומאה. ודוקא כשיש עושין בטהרה אז מועטין אין עושין בראשון אבל הזבים דאין עושין אינם בכלל הציבור וא"כ במועדו שייך בהטמאים דמה לי צבור גדול או קטן כיון דהנשארים לאו בני פסח נינהו. וכעין מ"ש התוס' ביומא (נ"א.) דאם היו כולם זבין חוץ מאדם אחד וחל ע"פ בשבת דוחה שבת משום דכתי' במועדו אע"ג דאינו ציבור ע"ש. אך י"ל דכיון דגבי טומאה כתי' איש משמע דאינו דוחה טומאה אלא בציבור דוקא. אבל משמעות הגמ'. כאן נראה דילפינן מבמועדו וא"כ שפיר י"ל כנ"ל. ולמ"ש התוס' לעיל (ס"ו:) דפלוגתא דתנאי היא ואיכא מאן דיליף מבמועדו ע"ש י"ל דרו"ש הכא פליגי בהא ודוק]: