שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד צולין · דף עד.
במשנה רע"ק אומר כמין בישול הוא זה נראה דרק מדרבנן אוסר משום דנראה כבישול ואפשר דס"ל צלי קדר חשוב צלי. מיהו אפי' למ"ד צלי קדר נמי אסור מ"מ הכא אינו ממש כמו קדירה. דבאמת אינו כבישול הואיל ומידב דייב דרך בית השחיטה וכיון דלקיום המצוה לצלותו כולו כאחד גם בתולן חוצה לו מיקרי כולו כאחד אסרו רבנן להניחן לתוכו. ובהכי מיושב מ"ש רש"י בפי' החומש (פ' בא) כריה"ג. ותמה הרא"ם ע"ז דהא קי"ל דהלכה כרע"ק מחבירו. ולהנ"ל א"ש דמה"ת מודה רע"ק לריה"ג:
בגמ' אבע"א בנבגא בר שתא כו' וקשה דא"כ אכתי ניתי של אלון וחרוב ושקמה בת שנתה. ואפשר דבהנך גם בבר שתא אית בהו קיטרי:
שם בגמ' א"ר האי מולייתא שריא לשיטת הרמב"ם (פ"ו מה' מ"א ה"י) דכל מליחה אינו מוציא כל הדם וצריך חליטה קודם שיבשלנו] א"ש כל הסוגיא דמיירי אפי' נמלח מ"מ רצה אביי לאסור. ולהכי מביא שפיר ראי' ממתני' דפסח אסור לחלטו ברותחין. אך כל הפוס' לא ס"ל כן וא"כ קשה דלמא גבי פסח מלחו מקודם. ומ"ש בצל"ח דאסור למלוח דהוי כרותח והשיג ע"ד התוס' דמבואר בדבריהם דמותר למלוח] א"נ בעיני. ודברי רבותינו בעלי התוס' ברורים בלי ספק דרק כרותח דצלי אמרו אבל לא שיהי' צלי דעינינו רואות שאינו נאכל כ"א ע"י צלי. ודוקא לפלוט ולהבליע הוי כצלי. ולדברי הצל"ח גם בכבוש דהוי כמבושל לילקי משום בשל מבושל ואין צורך להאריך בזה, ויותר י"ל למ"ש בצל"ח לפרש הא דאמר רע"ק כמין בישול היינו לאסור מטעם הדם א"כ ע"כ איירי מתני' בלא נמלח מדפליג רע"ק. אך גם בזה אין דבריו נראים דא"כ הוי אמרי כתנאי ולא לשון נימא מסייע:
בתוס' ד"ה האי מולייתא כו' אפי' לא נצלה כ"צ דלא נפלט כל הדם מותר. לכאורה נראה דלא כתבו כן אלא לכל בשר צלי אבל במולייתא דהכא כיון דנבלע בו דם ממקום אחר אלא דאמרינן כבולעו כך פולטו י"ל דדוקא בנצלה כ"נ ומ"מ השיגו שפיר על פירש"י די"ל דהא דמולייתא שריא הוא בנצלה כ"צ ותו דלשון רש"י משמע דקאי בבשר שבפנים דגם הוא צריך מליחה קצת ובזה ליכא רק דם של עצמו. וגם לקמן באומצא כ' רש"י דהי' מליחה קצת. מיהו שם י"ל דגרע טפי דגם לתוס' שם הוי כמו דם שפירש ע"ש לקמן. אכן בתוס' בסמוך בד"ה כבכ"פ שדקדקו בגמ' דחולין בכבדא עלוי בשרא דמותר משום משריק שריק למה לא התירו משום כבכ"פ. ואי נימא כנ"ל לק"מ די"ל דהתם מתירין אפי' בלא נצלה כ"צ משום משריק שריק וע"כ צ"ל דגם היתר דכבכ"פ שייך בלא נצלה כ"צ דהדם שנבלע מיד נפלט באותו רגע עצמו מאותו רתיחה של הבליעה. ועי' בתוס' חולין (קי"א.) ד"ה דמא. מיהו אפי' נצלה כל צרכו נמי אפשר דאינו דבר ברור שיצא כל הדם אלא דמה דסופו לצאת ע"י בישול הי' יוצא נמי ע"י צלי אבל אפשר דנשאר בו דם שלא יצא, וא"כ הכא כיון דכבר נאסר הדם כשפי' מפנימי לחיצון שוב אין בירור שיצא כולו ע"י הצלי'. וא"כ י"ל דרש"י נמי לזה נתכוין ומ"ש כדרך שמולחין לצלי היינו דהמנהג הוא למלוח לצלי אבל הכא מדינא צריך להיות נמלח:
בא"ד והא דאמר בכל הבשר כו' שפירש לגמרי לחוץ כו' איני מבין דבריהם דמה שפי' לחוץ משריק שריק ונופל ואיך נבלע בו שוב. ובעיקר קושייתם תמה עליהם הג' רעק"א ז"ל בפ"ק דחולין (י"ד.) דהא התם בנמלח לקדירה מיירי א"כ אפי' לא יהי' דם שפי' אסור דסופו להיות פי' בקדירה ע"ש. ואני כבר ישבתי זאת דס"ל לתוס' דהא דמפלפל שם הגמ' אי שרי למלוח חתיכה על חבירתה היינו משום דאע"ג דדם שלה יוצא ע"י מליחה מ"מ דם של חתיכה אחרת אינו יוצא וע"ז הוכיח הגמ' דא"כ בלע האי גיסא מהאי גיסא והוי ג"כ כמו דם של חתיכה אחרת. ומזה הוכיחו תוס' דחשוב דם שפירש דאי לא מיקרי פירש א"כ הוי דם של עצמה ופשיטא דיוצא ע"י מליחה והי' פי' נכון בתוס' אבל תירוצם שפירש לגמרי א"י כוונתם:
בד"ה כבולעו כו' ומטעם כבכ"פ נמי לא הוי שריא התם גבי כבד אלא בדיעבד משמע כוונתם דאה"נ דבדיעבד הוי מצי שם להתיר מטעם כבכ"פ אלא דלא הוצרך לזה הואיל ולא בלע כלל משום דשריק רק לכתחלה אין להתיר בכבד כמו הכא דמותר אף לכתחילה משום כבכ"פ הואיל דבכבד יש ריבוי דם. ובהכי מיושב נמי מה דאמרינן בסמוך נימא מסייע לי' הלב קורעו כו' דלכאורה קשה דלמה לכתחלה צריך לקורעו הא במולייתא גם לכתחלה מתיר רבה מכח כבכ"פ. ולהנ"ל א"ש דבלב שיש דם כנוס הוי כמו כבד דלכתחילה ל"א בי' כבכ"פ משום ריבוי דם כנ"ל. אכן התוס' בחולין שם כתבו דבכבד שיש בו ריבוי דם גם בדיעבד אין להתיר מכח כבכ"פ והקשו למה בלב מתירין הכא מכח כבכ"פ ותי' דדם שבלב מתיבש ואינו כנוס כמו בכבד ע"ש. וי"ל דמ"מ לענין לכתחילה חוששין גם בדם דלב דהוי דם כנוס כמו כבד כנ"ל. אכן למ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ע"ב ס"ק ג') בשם התו"ח דבלב דשיע ואינו בולע הרבה חשוב כדם פליטה ע"ש. עדיין קשה למה צריך קריעה לכתחילה]:
בא"ד ואע"ג דבא למישרי הכא כו' גבי פסח לא רצו להחמיר. התי' הזה אינו מספיק לשיטת ר"ת שהביאו התוס' בסמוך דע"י מליחה גמורה. מותר אפי' לקדירה דכיון דאיכא תקנה במליחה למה לא החמירו גבי פסח:
בא"ד מדמייתי ראי' מטפילת בר גוזלא. לכאורה צ"ל דמכח כ"ש הביא ראי' (דאפי' התם דלא טריד לפלוט שרי כ"ש הכא] אבל אח"כ דדחי דבסמידא איירי א"כ אין ראי' כלל. אכן יש להוכיח כן מהא דפריך הגמ' לקמן מטפילת בר אווזא דדוקא כי זיג כזוזא חיוורא שרי ומאי קושיא שמא התם שאני דליכא דם דידי' ולא שייך כבכ"פ ש"מ דאין חילוק וכן הרא"ש (פ' ג"ה סי' י"ג) הביא הראי' מטפילת בר אווזא. אכן במעדני יו"ט שם מסיק דהוא ט"ס ע"ש וא"י למה]:
בא"ד אע"פ שמעשים בכל יום שאוסרים בשר שנפל בציר כו' וטעם החילוק י"ל הואיל והכא פולט מיד בעת הבליעה משא"כ התם שנאסר כבר וכן הוא ברא"ש בחולין פ' גיד הנשה (סי' י"ג) ע"ש. גם י"ל דודאי כל שנבלע ע"י הצלי' שפיר יפלוט באותו הצלי' משא"כ בליעה שע"י כבישה לא יפלוט בצלי':