אור ברסלב
שפת אמת על פסחים פרק אלו עוברין › דף מז:

שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק אלו עוברין · דף מז:

דף מז.

בגמ' אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור יש לתמוה כיון דחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור א"כ אם חורש כדי לכסות לאו מלאכה היא ואיך שייך בזה הואיל כיון דבחרישה שהיא לצורך הקרקע דהוי מלאכה ליכא שום היתר. והי' אפ"ל דבעי לאוקמא מתני' אפי' למ"ד דמלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' אבל בתוס' פי' בשם רשב"ם דכל ההיתר לחרוש לצורך כיסוי היא משום דא"צ לגופה וע"ז תמהני מה הואיל שייך בזה מאחר דבכה"ג לאו מלאכה היא כלל וצ"ע:

שם בגמ' לוקה משום מבשל גיד ביו"ט לכאורה קשה כיון דאכלו נהי דעביד איסור למה לא הוי בכלל אוכל נפש. וצ"ל כיון דאסור לאכלו אינו בכלל אשר יאכל לכל נפש כמו דמצינו בכיסוי הדם דטריפה פטור מכיסוי משום דכתי' אשר יאכל כדאי' בחולין (פ"ה.) ומ"מ צורך קצת הוי כמ"ש התוס' בביצה (י"ב:) כיון שהי' בדעתו לאכלו ע"ש]. מיהו קשה למ"ש התוס' לעיל דחלת חו"ל דהואיל דחזיא לי' ע"י ביטול ברוב מותר לאפותה א"כ ה"נ נמי כיון דמה"ת מותר לבטל איסור לכתחיל' למה לא יהי' מותר לבשלו מה"ת וצ"ל דכיון דמדרבנן מיהת אין מבטלין ואינו עומד לאכילה לכן לוקין עליו ג"כ [אך י"ל דאה"נ אי אכיל ע"י ביטול לא לקי עלי' כנראה מדברי הטו"א בסוף מגילה באבני מילואים דאי אכיל לי' שלא כד"א דמותר מה"ת לא לקי עלי' ע"ש. אבל כיון שאכלו בעיני' בלא ביטול אינו בכלל אוכל נפש]:

בתוס' ד"ה שה כו' וא"ת דבפ"ק דחגיגה נפק"ל ממסת נדבת ידך כו'. נ"ל דקושיא זו היא רק לפי' ר"י שהביא התוס' דבפסח משתעי קרא. אבל לפי' רש"י דבעולת צבור משתעי י"ל דנדבת ידך לא ממעט דבר שבחובה אלא בקרבן יחיד:

תוכן העניינים

שפת אמת על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה