שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אור לארבעה עשר · דף יז.
בגמ' הדם והיין כו' שנטמאו בפנים כו' נטמאו מבחוץ והכניסן טמאים. פי' רש"י שנטמאו קודם שנכנסו. ואפשר דדוקא נקט כן אבל אם יצאו אחר שנתקדשו י"ל דעדיין הוי עליהם שם משקי מדבחיא. מיהו לשון הגמ' לא משמע כן דהא מיירי במשקי בי מדבחיא וקתני נטמאו בחוץ והכניסן ולא קתני והקדישן. לכך י"ל דאורחא דמילתא נקט רש"י וה"ה בקדשים שיצאו ונטמאו בחוץ אין בהם דין מדבחיא כדאמר ריב"ל לא אמרו דכן אלא במקומן. ובזה הי' אפ"ל מ"ש הרמב"ם (פ"א מה' פסוה"מ) דם קדשים אינו מקבל טומאה משום דאינו נשפך כמים. וקשה דהא (בפ"י מה' טו"א) כ' דמשקי בי מטבחיא הלכתא גמירי לה דדכן ולמה לי שוב קרא דע"ה תשפכנו כמים. ולפי הנ"ל י"ל דנ"מ בדם קדשים שיצא לחוץ ונטמא דכה"ג מים שיצאו ונטמאו טמאין ומטמאין ג"כ אחרים מדרבנן. אבל דם שיצא לא חל עליו טומאה כיון דאינו משקה מאחר שאינו נשפך כמים אחר שנתקבל בכלי כנ"ל. והנה הרמב"ם באמת לא הביא כלל החילוק הנ"ל בין נטמאו מבחוץ. ולכאורה תימה למה השמיטו דהא משמע דכן הוא האמת אליבא דכו"ע דלא אמרו דכן אלא במקומן. ואי נימא כמ"ש מקודם דכל שהיו בפנים ויצאו אח"כ נקרא במקומן ודכן. י"ל דעיקר רבותא דברייתא הכא היא למ"ד דכן מלטמא אחרים ולדידי' הו"א דגם כשקיבל טומאה מבחוץ מ"מ אם הכניסן אח"כ לפנים לא יטמא אחרים כיון דלטמא אחרים דרבנן הוא ובמשקי מדבחיא לא גזרו. וכיון דהשתא בשעה שצריך לחול טומאה על אחרים כבר הם בפנים נימא דדכן מלטמא קמ"ל דתליא בשעת חלות הטומאה על המשקין (וכיון דהיו בחוץ בשעה שנטמאו גם אח"כ שנכנסו בפנים מטמאין אחרים]. אבל לדידן למאי דפסק הרמב"ם דדכן גם מטומאת עצמם. פשיטא דכל שנטמאו קודם הקדישן איך יפקע שם טומאה ע"י ההקדש. אכן אי נימא דגם ביצאו לחוץ אחר הקדישן ג"כ טמאים אכתי רבותא היא די"ל דכל שנתקדשו גם אח"כ שהם בחוץ אינם מקבלים טומאה דכבר חל עליהם שם משקי מטבחיא. ואפשר י"ל עוד דגם אי הפי' בברייתא כן. מ"מ אפשר דלר"פ דאמר דהלכתא גמירי לה שפיר גם אי יצאו אח"כ מ"מ כיון דכבר נתקדשו חל עליהם שם משקי מטבחיא ודוקא האי תנא דס"ל דכן מלטמא אחרים ולא ס"ל דהלכתא גמירי לכך אמרו דוקא במקומן משא"כ לדידן. מיהו בנטמאו קודם הקדישן נראה ודאי דטמאין: