שפת אמת על פסחים· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק אור לארבעה עשר · דף טז.
בגמ' מתקיף לה ר"א רביעי בקודש לא איקרי טמא קשיא. ואפשר דרב אשי ס"ל בפשיטות דיטמא לאו הכשר היא למ"ד טומאת עצמן יש להן לכך פשוט לי' דאיקרי טמא. אבל ר"ש ברי' דרב אידי י"ל דס"ל יטמא היינו הכשר והא דטומאת עצמן יש להן היינו מקרא דמייתי הש"ס בסמוך אך מעיין ובור וגו' יהי' טהור. ומדיוק זה מוכח דשאר משקין לאו טהור הוא מ"מ גם טמא אפשר דלא הוי. ובהכי מיושבין נמי דברי הרמב"ם שכתבתי לעיל דפוסק דט"מ לטמא אחרים דרבנן ומ"מ אין שורפין טמאה עם הטהורה בשש וכמ"ש לעיל דדוקא ר"מ דס"ל יטמא הכשר ומ"מ טומאת עצמן יש להן מקרא דהכא דאך מעיין כו' א"כ גם קדשים אינם מטמאין מה"ת כיון דלא נקראו טמא ושפיר אמר מדבריהם למדנו אבל הרמב"ם פי' יטמא כפשיטו ולכך בשר קודש נטמא מה"ת [ושוב אין להוכיח מדברי ר"ח סגה"כ לשרוף ת"ט עם הטהורה בשש]: