שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק תשיעי · דף כט:
במשנה אינו מותר לגאול בפחות מב' שנים. ומסיק הגמ' דאיסורא נמי איכא. ויש לעיין אי לפי"ז גם למכור לכתחילה רק על שנה אחת אסור או דוקא במכירה חלוטה אסור לגואלה תוך ב' שנים. אבל למכור על שנה אחת רשאי. וכן הדעת נוטה:
שם היתה שנת שדפון וירקון כו'. כ' תוס' מגמ' דב"מ דדוקא שדפון לכל העולם דומיא דשנת שביעית. וקצת קשה דא"כ למה תני בסיפא דמתני' נרה או הובירה ליפלגי וליתני בדידה בד"א בשדפון לכל העולם. [גם הרמב"ם (פי"א מה' יובל) הביא סתם כלשון המשנה ולא חילק. וכבר הקשה עליו בלח"מ (פ"ח מה' שכירות) ע"ש מ"ש בדברי התוס' דהכא]:
שם בגמ' רב אמר מכורה ויוצאה. אפשר לומר דלרב אם מכרה ביובל על ס' שנים דכה"ג אין קרקע יוצאת ביובל כדאיתא בב"מ (ע"ט.) א"כ ה"נ ביובל הוי מכירה. והא דאמר רב ויוצאה מיירי במכירה חלוטה. ולשמואל גם כה"ג לא מהני כיון דביובל אין לו רשות למכור (ומ"ש המנ"ח (מצוה של"ט) דגם לשמואל מהני מכירה לזמן דבהא ליכא ק"ו ע"ש. אין דבריו מוכרחין. כיון דיובל מפקיע המכירה מכבר ק"ו שהיובל מעכב עכשיו לחול המכירה מחדש] וא"צ לדחוק כמ"ש רש"י דאי נימא לשמואל מעות אין חוזרין אין נ"מ בין רב ושמואל במכירת קרקע זו. ולמ"ש טובא נ"מ:
שם מיתיבי כו' א"ל רב כו'. ק"ק לרב למה לכתחילה לא ימכור ביובל עצמו. ודוחק לפרש דעצה טובה קמ"ל דמשמעות הברייתא דאסור למכור. ואפשר משום דלא תהי' ב' שנים ביד הלוקח. אך צ"ע בזה הטעם כיון דמסיק הגמ' דהכא לא נחית לאכילה משמע דלית בי' איסור זה: