שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלישי · דף יד.
במשנה נותן זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. פרש"י בין גאלה אחר או הבעלים וכ"כ הרמב"ם (פ"ד מה"ע). וצ"ע בזה דאם שוה באמת הרבה למה לא ימכור הגזבר למי שנותן יותר. בשלמא הבעלים זכתה להם תורה בזה השומא. אבל כשאין הבעלים רוצין לפדותה למה לא יכריזו למכור בשוי' וכן להיפוך אם אין מי שיתן זה השיעור בחולת המחוז למה לא ימכרנה הגיזבר למי שירצה ליקח אפי' בפחות מזה השיעור. ולא מצאתי מפורש זה הדין בגמ'. והא דתנן לקמן (כ"ה.) אחד הבעלים וא' כל אדם היינו לענין דצריך ליתן כל הפדיון כאחד ולא מידי שנה בשנה ע"ש. וגם צ"ע לדבריהם למי ינתן אם יהי' הרבה קופצים לגאול השדה בפרדיסות סבסטי:
שם בגמ' אלמא קסבר ר"ה כו' בעין יפה מקדיש. וכן בסמוך הא מני ר"ש היא כו' בעין רעה מקדיש. צ"ע להבין ענין זה כיון דפלוגתא דר"ה ור"נ היא אפי' בהקדיש גם האילנות. שהרי בברייתא דהקדיש ג' אילנות ע"כ גם הקרקע הקדיש ואעפ"כ לר"ש פדיון אחד להם ומה שייך בזה עין רעה. ורש"י מתרץ קצת בלשונו דלענין זה הוי עין רעה שיהי' נפדה כאחת ועין טובה להיות ב' פדיונות. וכ"כ התוס' בב"ב (ל"ז:) ע"ש]. אבל אין מובן שפיר: