שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק רביעי · דף יח:
בגמ' ת"ל עד יום כו' בערב. וקשה אכתי יום ראשון מנ"ל. ורש"י פי' משום דכתי' בערב תאכלו מצות אך זה חסר מן הספר. והי' נראה לומר דפשיטא להו דאי עד בכלל גם רישא דמיום ראשון נמי בכלל. אך קשה דהכא בערכין אינו כן דעד בכלל ומבן חמש אינו בכלל. וצ"ל דהוי כמו גז"ש דעד עד כמו עד יום האחד ועשרים דאכילת מצה כל שבעה ה"ה עד דכרת כל שבעה ובמצה מפורש שבעת ימים תאכל מצות:
שם בגמ' ולרבי דאמר א"צ כו'. צ"ע למה לי בערב גבי יום אחד ועשרים:
שם בגמ' אבע"א שאני סימנים כו' דראש. וקשה רגליו מנ"ל. וצ"ל ג"כ כמ"ש לעיל דאי מראשו אינו בכלל גם רגליו אינם בכלל. ולפ"ז יתכן לפרש גם באבע"א דלכל מראה עיני הפי' לאפוקי רגליו דהוי בית הסתרים וכיון דרגליו לאו בכלל גם ראשו אינו בכלל. ואפשר נמי דאבע"א אין הפי' דהוי ב' תירוצים רק הכוונה תי' א' על ראשו ותי' א' על רגליו. דבאמת כך מפורש בנגעים (פ"ח מ"ה) דראש כיון דאינו מטמא בנגעי בשר לכך אין מעכב את הפריחה וכמו כן כף הרגל משום דהוי בית הסתרים ע"ש (פ"ו). ורש"י פי' לכל מראה עיני ובין אצבעות הרגלים אינו נראה ובראש מפני השיער. והקשו בתוס' דהא בזבחים ילפינן פריחה בראש מרגל ע"ש. וא"י להלום דבריהם דהא משמע מפרש"י דרק מפריחה ממעטין הכא בין אצבעות הרגלים. אבל לא לומר דלא מטמא שם בנגעים דהא בראש אע"פ שאינו נראה מפני השיער מ"מ מטמא בנגעי נתק וא"כ ה"ה ברגלים. וא"כ שפיר ילפינן פריחה דראש מפריחה דבין אצבעות דאי יש שם נגע ופרח בכל הגוף ודאי טהורין דהא הוי ככל נגע הגוף דמטהר בפריחה וה"ה נגע ראש. וע"כ צ"ל דתוס' הבינו בפרש"י דבין אצבעות לא מיטמאי כלל בנגעים וצ"ע. ובנגעים (פ"ו מ"ח) משמע דרק כף הרגל ממעטין מנגעים ע"ש וצ"ע גם הרמב"ם העתיק רק כף הרגל ע"ש (פ"ו מה' טו"צ) ובמל"מ] ועי' בתו"כ ובפי' הראב"ד וצ"ע בדבריו. [הי' לו גירסא אחרת בתו"כ כמ"ש הד"ת הובא בהגהת זקני מהרי"ד ז"ל ע"ש.
בתוס' ד"ה שנתו כו' וי"מ כו' ואינו כן כו'. ויש ליישב שיטת הי"מ דודאי למסקנא דאזלינן בתר שנתו שפיר יש לחשוב אפי' מיום שנולד דמ"מ עבר עליו שנה. אבל בס"ד דאזלינן בתר שנות עולם שפיר הו"א דכל דלא הי' ראוי עדיין להקריבו אין מונין לו שנה כשהגיע תשרי תוך ח' ימים ויש לו עוד שנה שלימה מר"ה זה עד ר"ה הבא. גם יש ליישב לפמ"ש בסמוך בס"ד דלמ"ד ל' יום בשנה חשוב שנה כל שהגיע ר"ה תוך ל' יום אין מונין לו שנה וא"כ א"ש בפשיטות:
בד"ה ובשביעית נמי הקשה ה"ר יו"ט כו'. לכאורה אין דבריהם מובנים. ונראה לפרש דבריהם דס"ל למ"ד דל' יום בשנה חשוב שנה. א"כ אפי' אם נחשב לשנות עולם כל דהגיע תשרי תוך ל' מתחילין לחשוב מתשרי שש שנים נמצא דעובד גם בשביעית שהרי עשרים יום עבד בשנה ראשונה קודם תשרי. וע"ז תירצו דא"כ עכ"פ שנה אחרונה ודאי שנה שלימה וה"ה לכל שנותיו. מיהו אם כן כוונתם יש ליישב בפשיטות דא"כ קרא ל"ל דבלא"ה למ"ד ל' יום חשוב שנה נדע ואת ולמה לי ובשביעית. ועי' בתוס' נדה (מ"ח.) ובמהרש"א ומהר"מ שם]: