שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ד:
בגמ' והי' ערכך לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים הי' נראה לפרש דהוי מיעוט דוקא ערכך תליא בזכר ונקבה ולא טומטום אבל בדמים אפי' טומטום. ונקט לרבות לענין הדין נתרבי דמים גבי טומטום. אבל בקרא מיעוט הוא ערכך הזכר כו' אבל דמים לאו דוקא זכר רק אפי' טומטום. ורש"י פי' דערכך מרבה טומטום ואם אינו ענין לערכין דבעינן זכר ודאי מוקמינן לדמים. וזה דוחק:
שם בגמ' הזכר זכר ולא טומטום. הי' נראה לפרש דהזכר מיותר כיון דכ' אח"כ ואם נקבה א"כ הו"ל למיכתב סתם והי' ערכך מבן כ' כו' דממילא משמע דבזכר מיירי. רק הזכר בא למעט טומטום. והמיעוט גבי נקבה מכח היא דכ' נקבה היא למעט טומטום מערך נקבה (וכ"מ בתו"כ ובשבת (קל"ו:) אכן בנדה (כ"ח:) משמע דממעט מדכתי' ואם נקבה. וכן פרש"י שם ובשבת]. אך מלשון רש"י במשנה משמע דכיון דזכר ונקבה כתיבי ממילא אימעוט טומטום ע"ש וצ"ע (וכ"מ בנדה (כ"ח:) דמיתורא ממעט. וכן פרש"י שם הזכר ה"א דריש ואם נקבה אם קדריש. וכ"כ התוס' שם ובשבת ע"ש]:
שם יכול לא יהי' בערך איש כו'. וקשה דע"ז למה לי קרא בלא"ה מסברא אינו מחויב רק ערך הפחות והיכי הוי ס"ד לחייב בערך איש]. וי"ל דאפי' נקרע אח"כ והוא זכר מ"מ כיון דבשעת ערך טומטום הוא. ממעט לי' קרא מערך זכר:
שם בגמ' לא יהא אלא דמי דיקלא כו'. וקשה דאפשר אין ה"נ לולי הריבוי מערכך הו"א דליכא שום דמי עלי רק באדם דאיתא בערכין אבל בדיקלא וכדומה לא. נהי דיכול להקדיש הדיקלא והשדה אבל דמי דיקלא ושדה עלי לא. ואפשר הקושיא דא"כ למה נקיט התנא טומטום ליתני לרבות דיקלא ושדה בדמים. מיהו אפשר נמי דפשיטא להגמ' דאין לחלק בין קדושת הדבר או דמי אותו דבר. וכיון דשדה בר הקדש הוא כדמפרש בקרא ה"ה דמי שדה. דלכאורה מוכרחין לומר כן דאל"כ מה מקשה הגמ' בתר הכי מהא דחמור ופרה. הלא יש לחלק בין מקדיש ראש חמור ופרה בעצמו או דמי ראש חמור ופרה. דנדר בערכך דמקיש דמים לערכין היינו דמי פלוני עלי. אבל במקדיש גוף ראש חמור ופרה לא. אלא משמע דסברת הגמ' דאין נ"מ בזה דכל נדר מקיש הכתוב לערכין. ומ"מ היא גופי' קשה מנ"ל להגמ' הא שפיר יש לחלק כן. וברמב"ם כ' (פ"ה מה' ערכין) גבי חמור ופרה דמי ראש חמור עלי ע"ש. וצ"ע אי בדוקא נקיט כן: