שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ד.
בגמ' אלא מעתה גבי איל אשם וכו'. וקשה דהא רק ס"ד הוי הכי אבל באמת תני וכהנים חייבין א"כ ליתא לכלל זה. וצ"ל כוונת הקושיא דא"כ הו"ל לאשמעינן נמי תנא דאיל אשם נוהג בכהנים:
שם בגמ' והעמיד והעריך כו'. ותמוה כמ"ש תוס' דהך והעמיד והעריך על המעריך קאי לא על הנערך. ובתוס' הוסיפו עוד להקשות דא"כ עכ"פ מעריך נמי ליפטר אם הוא גוסס ובאמת גוסס מעריך ע"ש. איברא דרש"י בחומש פי' ג"כ על הנערך אבל פשטא דקרא לא משמע הכי. ונראה ליישב דסתם ערכין מיירי כשמעריך עצמו ואמר ערכי עלי. הגם דכתי' ג"כ בתורה מבן חודש. מ"מ עיקר הפרשה איש כי יפליא בערכך הוא בערך נפשו בעצמו ולפ"ז נמצא דוהעמיד והעריך קאי ע"ז שהוא המעריך. והנערך. וממילא מסברא אוקמי חכמים דרשא דבעי העמדה לאפוקי גוסס זה קאי על הנערך. דבזה יש סברא דגוסס לאו בר דמים הוא ולית לי' ערך. אבל המעריך למה ימעט קרא גוסס הא בר נודר ונודב הוא כנ"ל. ובזה יש ליישב ג"כ לשון הרמב"ם (פ"א מה' ערכין) דיהיב טעמא לגוסס דאין לו ערך ולא דמים כו' הוא כמת ע"ש, והגמ' ממעט מקרא. רק דעיקר הטעם דמוקמינן המיעוט על הנערך משום דגוסס לאו בר דמים הוא כנ"ל:
שם בגמ' אחד שהעריך מאה מנין כו'. קשה מה ס"ד לחלק בין אחד למאה. [ועמ"ש בתוס' ובשטמ"ק]. והי' אפשר לפרש דס"ד דהעריך מאה יהי' חשבון אחר כמו בדמי פלוני עלי דשמין אותו. דנראה אם יאמר דמי עשרה אלו עלי שמין כמה שוין למכור עשרה ביחד ואין המקח כמו עשרה יחידים דהרבה נמכרין בזול טפי. ונימא דבערך ג"כ יהי' במאה חשבון קטן לפי החשבון מאילו הי' עשרה ערכים קמ"ל דמאה כאחד דחושבין כעשרה ערכים כ"א כל שיעור ערכו שנתנה התורה. אך לשון הברייתא מנין משמע מנין דחל הערך וצ"ע. והנה הרמב"ם כ' באמר ערך אלו עלי הוי ערך א' לענין השג יד דאם אין לו רק שקל נפטר מכל הערך. כן משמעות לשונו (פ"א מה"ע ה' י"ח) ע"ש. הגם דהלח"מ שם לא כתב כן. וצ"ע מנין לו זה דלא הוי כמו שני ערכי עלי כו' דנותן ב' ערכין. ואפשר דיש איזה תוספתא מזה (כן הוא בתוספתא פ"ב] והכ"מ לא העיר בזה כלום. ואפשר דהרמב"ם הבין דזה עיקר הרבותא דברייתא א' שהעריך מאה מנין דהוי ערך אחד כמו העריך א' דאין חילוק בין אחד למאה דהוי ערך א' לענין השג יד דאל"כ למה לי קרא כמ"ש: