אור ברסלב
שפת אמת על ערכין פרק חמישי › דף כא:

שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק חמישי · דף כא:

דף כא.

בגמ' פשיטא מ"ד בשעת הפרשה דקאמר שמואל אף בשעת הפרשה כו'. פי' דעיקר מימרא דר"פ דברייתא ואמוראי לא קשיין. זה הרבותא דר"פ דלא נימא דשמואל בתיובתא וכ"פ רש"י. ותוס' נדחקו בזה:

שם בגמ' דא"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל לי' למודעי'. צ"ע דלכאורה הי' נראה מלשון המשנה דצריך דוקא שיאמר רוצה אני דאז אע"ג דבלב אינו רוצה דברים שבלב א"ד. אבל בנתינה גרידא לא מהני וא"כ מה דייק הגמ' דשפיר י"ל כשאמר רוצה אני תו לא מהני מודעא. ודוחק לפרש דעיקר ראיית הגמ' מדבעי אמירה רוצה אני ונתינה גרידא לא מהני משום דבלב אינו רוצה. א"כ ה"ה אפי' אמר רוצה אני או מסר מודעא הרי אינו רוצה כל שלא ביטל המודעא בפי'. דלשון הגמ' לא משמע הכי דמסיים עד דמבטל לי' למודעי' דפי' רוצה אני של המשנה הוא רק לענין חשש מסירת מודעא אבל אי לא מסר מודעא א"צ לומר רוצה אני. וכן משמע בתוי"ט ע"ש. איברא דק"ק ע"ז גבי קרבן למה לי שיאמר רוצה אני. ורחוק לומר דגם שם שייך מסירת מודעא דכיון דכבר הפסיד ממונו בהקרבת הקרבן מה בצע במסירת מודעא ולמה ימסר מודעא ע"ז. ושוב מצאתי בתשובת חות יאיר שגם הוא מאריך בזה ומסיק נמי דא"צ לומר רוצה אני. ומתרץ קצת הא דבקרבן צריך לומר רוצה אני ע"ש סי' נ"ה:

תוכן העניינים

שפת אמת על ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה