אור ברסלב
שפת אמת על ערכין פרק חמישי › דף כא.

שפת אמת על ערכין· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק חמישי · דף כא.

דף כ:

בגמ' הקדישו משכיר כו'. תמהו בתוס' דהכא משמע דמשכיר יכול להקדיש ובכתובות אמרינן שדה זו לכשאפדנה תקדיש משמע דמקודם פדיון א"י להקדיש ע"ש. ולולי דבריהם נראה לי דלק"מ דהא במסקנא דמיירי הכא דאמר לכשיבא שכר מקדש אין ענין להתם כלל. רק בס"ד דגמ' דבית עצמו הקדיש. וא"כ א"ש בפשיטות דהא דא"י להקדיש בית המושכר משום דכשיחול ההקדש יאסר השוכר לדור דהדר בו במעילה קאי ואין ברשותו להקדישו ולהפקיע הדירה מן השוכר. אבל הכא דתניא הדר בו מעלה שכר להקדש ורשאי לדור שפיר חל ההקדש והיינו דפריך היכי דייר בי' במעילה קאי. ואין ה"נ דלפ"ז לא חל ההקדש רק דזה ל"מ להקשות כיון דתני דדר בו ולכן מקשה על עיקר הדין איך דר בו וממילא אמת דכיון דאסור לדור בו תו לא חל ההקדש כלל כנ"ל. (וכן הביא הש"ך (סי' רכ"א ס"ק מ"ה) הרבה פוסקים כן ע"ש]:

במשנה חייבי ערכין ממשכנין. מדברי התוס' בר"ה (י'.) משמע דהיינו כשרואין שמזלזל נכסיו. ופשטא דמתני' משמע דממשכנין מיד ואפשר זמן ב"ד נותנין לו ל' יום. אבל עכ"פ כשהגיע רגל דאיכא עשה בודאי גם בחטאות ואשמות ממשכנין דהא כופין ומכין במ"ע עד שתצא נפשו ומ"ש התוס' שם ג' רגלים נראה דלאו דוקא דה"ה בעשה דרגל א'. אכן הרמב"ם (פי"ד ממעה"ק) כ' דממשכנין כדי שלא יעבור רגל קודם הבאתו. וצ"ע דא"כ למה גבי חטאות ואשמות אין ממשכנין. והמל"מ שם הביא דברי הרמב"ן כלשון התוס' ולא הרגיש דאין כן דעת הרמב"ם. [וכ"מ בתוס' יבמות (פ"ז:) ובכריתות (י"ב.) דבחטאות אין ממשכנין לעולם]:

בגמ' כיון דאמר מר אם גילח על אחד משלשתן יצא כו' צ"ע דמ"מ כיון דחטאת קודם לכולן ממילא מגלח על החטאת. ואפי' אי הביא מהם קודם החטאת יהי' כשר בדיעבד מ"מ הכהן לא יקריב לכתחילה רק החטאת כדינו. וכן הי' נראה פשט הגמ' בסמוך גבי עולת יולדת מאי ניהו דאקדמי' קרא היינו דס"ל בס"ד דעולה קודם ביולדת ממילא לא תוכל להקריב החטאת קודם העולה. וא"כ הכא נמי לא יוכל להקריב קודם החטאת. איברא דרש"י פי' בסמוך דס"ד הי' כיון דאקדמי' קרא לכן גם עולה מעכבת. וזה דוחק רק שהוצרך רש"י לפרש כן מגמ' דהכא דמשמע דכל היכי דבדיעבד אינו מעכב תו לא מיזדהר. וצ"ע הטעם. ועל הרמב"ם תמהני ביותר שכתב הטעם דממשכנין משום דאין החטאת מעכבת מלשתות יין ע"ש (בה' מעה"ק). ובאמת לכתחילה מעכבת כמ"ש הרמב"ם (פ"ח מהלכות נזירות) דמקודם מקריב החטאת ע"ש:

שם בגמ' לא צריכא דפריש לי' חברי'. ק"ק דהומ"ל בפשיטות אפי' בדידי' דמתני' מיירי היכי דכופין אותו א"כ אומר בפי' שאינו רוצה להכי צריכין שיאמר רוצה אני. אבל בסתמא כשהקרבן עומד וכהן רוצה להקריבו בלא דעתו הו"א דרשאי קמ"ל שמואל דצריך דעת. ואולי פשיטא להגמ' דכה"ג אמרינן דמסתמא ניחא לי':

תוכן העניינים

שפת אמת על ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה