שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק עושין פסין · דף כ:
בגמ' וכה"ג מי מחייב כו', לכאורה קשה דגם לס"ד דמיירי בלא נקיט לה נמי תקשה הכי, וי"ל דבלא נקיט לה אינו מטעם גזירה אלא משום דבודאי יטלטל הכלי ע"י נענועת ראש הבהמה, ולכך גם בדליכא חיוב חטאת אסור, משא"כ לאביי לא הוי אלא גזירה:
שם בגמ' תנ"ה ר"א אוסר בגמל כו' מפירוש רש"י שלפנינו נראה דר"א אוסר גם בראשו ורובו בפנים ופליג אברייתא זו והוכחת הגמ' הוא דגמל גרע, אבל לתנא דברייתא מהני מיהת ראשו ורובו, ולפי הגהת המפ' ברש"י נראה הפי' דהא דר"א הוא כוונת הברייתא ואוסר בלא הכניס ראשה ורובה, אך לפ"ז הלשון קשה דת"ק כתבו להיתרא ור"א נקטו לאיסורא כיון דחד דינא אית להו למה שינו בלשונם: