שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהוציאוהו · דף נב.
בגמ' אמר רבה לומר כו"ע ל"פ דצריך כו' רש"י ז"ל הוכרח לפרש דר"מ פליג דגם אמירה לא מהני משום דחשיב כעשיר. אך בדברי רבה אפשר היינו יכולין לפרש הכוונה לומר כו"ע ל"פ דהפי' היכא דלא החזיק. ויהי' הסגנון כך דאף לר"י ב"י דאמר דלא בעי להחזיק מ"מ מודה דלומר בעינן. ולפ"ז י"ל דבהחזיק בדרך שפיר א"צ אמירה וע"ז פליג ר"מ. אך בר' יוסף ע"כ מוכרחין לומר דר"מ פליג דגם אמירה לא מהני לפירש"י משום דהוי עשיר ותחומו הפסיד ע"י שרצה לערב שם. ולפ"ז נראה דלר"מ ה"ה דכל בני העיר חבריו גם הם דינם כחמר גמל כיון דאינהו עשירים הוי ופליג ר"י ור"מ בתרתי. וכ"כ רש"י להדיא בעמוד ב' בנתגלגל חוץ לתחום דלר"מ חמר גמל הוא ולר"י לא הוי חמר גמל רק בספק. אכן הרמב"ם בפי' המשנה כ' בהדיא דגם לר"מ חבריו יש להם תחום העיר. ולפ"ז מוכרחין לפרש טעמא דר"י משום ספק וכ"כ תוס' ורע"ב דמסופק ר"מ אי הוו כעשירים. ופשט הגמ' לקמן דקמ"ל אע"ג דודאי לא עירב הוא מ"מ הוי חמר גמל משמע בהדיא דלא כוותייהו והתוס' נדחקו מאוד לקמן. ואפשר לפרש קצת לשיטתייהו דאין כוונת הגמ' דהך דהכא אינו ספק רק כיון דאמר כלל כל שהי' יכול לערב ולא עירב מוכח דגם בודאי לא עירב חמר גמל היא ודוחק, מיהו מצד הסברא הדין עמהם דלמה יהי' חמר גמל בודאי וכמ"ש רש"י בעצמו בדף הקודם דא"כ לא יזוז ממקומו הו"ל למיתני וצ"ע: