שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהוציאוהו · דף מא:
בגמ' הא נמי תנינא הוציאוהו והחזירוהו הוא כו' הא יצא לדעת כו' יש להקשות מה ראי' היא דילמא **לכאורה ז"א דהא כוחא דהיתרא עדיף. אך לפמ"ש הצל"ח ריש ביצה דבדרבנן ל"א הכי והתם שאני משום דמוקצה חמור כעין דאורייתא או משום דהוי דשיל"מ ע"ש. א"כ הכא דבעירוב לא החמירו משום שי"ל מתירין כמ"ש התוס' לקמן (מ"ה:) שפיר קשה כנ"ל. אבל לקמן (ע"ב:) מבואר דגם בע"ח דרבנן אמרי' כחא דהיתרא עדיף דלא כמ"ש הצל"ח. ובל"ז דבריו תמוהין מ"ש דמוקצה שאני דחמור כדאורייתא דז"א אלא למ"ד דס"ל דמוקצה אסור גם בשבת משום הכנה. אבל התם לר"נ דלא ס"ל איסור מוקצה אלא ביו"ט משום דלא ליזלזלי' בי' פשיטא דאינו חמור משאר איסורי דרבנן וז"ב:** נקט החזירוהו לרבותא דגם בזה כל שחזר לדעת אין לו אלא ד"א כדדייק מעיקרא. אבל אה"נ גם ביצא לדעת כל שהחזירוהו כאילו לא יצא. ואולי זה נכלל בתי' הגמ':