אור ברסלב

שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל גגות

פרק כיצד משתתפין

דף פט.

במשנה ר"ש אומר אחד גגות כו' וא' קרפיפות, פי' רש"י שאינם יותר מב' סאתים ובגמ' לקמן בסוף ד"ה מאי לאו פי' רש"י למ"ד דקרפיפות רשות לעצמן דנ"מ גם ביתירין מב"ס לטלטל ב' אמות בקרפף זה וב' בזה ע"ש, וא"כ גם כאן הו"ל לפרושי הכי, ואפשר דס"ל דלר"ש להיות גגות וקרפיפות רשות א' דוקא בפחותין מב"ס אמרינן הכי, אבל ביתירין מב"ס כיון דדין אחד להם דאסור לטלטל בהם ד' אמות לא חשיבי רשות א' עם גג וחצר ואסור לטלטל ב"א בזה וב' בזה וצ"ע, [וכן נראה לפי מ"ש רש"י בשבת (ז.) דקרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה הוי כרמלית, וכן פי' רש"י שם (פ'.) א"כ אסור לטלטל מזה לזה דמרה"י לכרמלית מפיק, אבל לפמ"ש התוס' בשבת (ו'. ד"ה ארבע) דרה"י גמור היא י"ל דמותר לטלטל מגג לקרפף יותר מב"ס, אכן בטוש"ע (סי' שע"ב ס"א) משמע דאסור ע"ש]:

בגמ' ואי קסבר כו' דכל למעלה מי' רשות א' היא, משמע דכל הטעם דלא אמרינן כשם שדיורין חלוקין למטה הוא משום דלמעלה מי' רשות אחת היא, א"כ אי כל הגגין הם תוך י' שפיר אסור לטלטל מזה לזה, רק דסתם גגין למעלה מי' הם, ומ"מ נ"מ בבתים העומדין תוך חפירה בקרקע שאין גגם למעלה מי' מהחצר, מיהו אפשר דכוונת הגמ' למעלה מי' מקרקעות שלהן ולא איכפת לן בחצר כלום, ולפ"ז ברוב בתים דהם עשרה לעולם רשות א' היא:

בתוס' ד"ה רב אמר כו' א"נ נ"מ כו', עי' במהרש"א ומה שהניח בצ"ע דגם בפחות מב"ס משכחת פלוגתייהו, כוונתו לשיטה אחת שבתוס' בסמוך דגג שהוא רחב מהמחיצה נעשה כרמלית למ"ד דל"א גוד אסיק והגם די"ל דהתוס' מיירי באין מקום ד' טפחים באותו יתרון של הגג לחוץ מהמחיצה, מ"מ שפיר מקשה המהרש"א די"ל נ"מ בפחות מב"ס היכא דמרוחק ד':

דף פט:

בגמ' א"ל אביי כו' ואמרת לן עלה אר"י א"ש ל"ש כו', פי' דלרב דל"א גוד אסיק אלא היכא דהמחיצות ניכרות א"ל לפרש משום דריסה אלא באין מחיצות ניכרות, רק שמואל דלא ס"ל הכי הוצרך לאוקמא בדאיכא דיורין ומשום דריסה. ואי גם שמואל לא ס"ל גוד אסיק טפי הוי מוקמי לי' באין מחיצות ניכרות, [אכן רש"י פי' באופן אחר]:

שם בגמ' א"ל כו' שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה, משמע דצריך להיות כל הסביבות ג"כ במחיצות וקשה הפעם, ומהרש"א כ' דלאו דוקא פי' רש"י כל סביבותיהן, מיהו לשון הגמ' קשה בפרט מה שאמרו ומחיצה על זה דמשמע על הקטן ג"כ, תמוה דהו"ל למימר בקיצור ל"ש אלא שיש גיפופין, מיהו למסקנא י"ל זה דנקט ומחיצה ע"ז דאי לא הוי מחיצות על הקטן הוי מותר הקטן ג"כ לבני הגדול, כדאמרינן לקמן באין מחיצות הקטן ראוי' לדירה מכש"כ באין לו מחיצות כלל, אבל קצת אפשר לפרש עוד בגמ' דגם בשאין גיפופין כלל רק שכל הסביבות יש בהם מחיצות אמרינן שפיר גוד אסיק והוי כגיפופין, ודוקא באין בכל הדפנות מחיצות אז לא אמרינן גוד להיות כפתח הואיל ואין דרך פתח להיות בגג שאין עליו מחיצות כלל ודו"ק כי קצרתי, מאחר שא"נ כן מלשון רש"י ומשאר מפרשים:

שם בגמ' אבל יש מחיצה ראוי' לדירה על הגדול ולא על הקטן כו' לכאורה קשה דהא מסתמא ה"ה איפכא נמי ביש מחיצות ראויות לדירה על הקטן ולא על הגדול בני קטן מותרין בגדול, ואדרבה נראה דכ"ש הוא דבני גדול הואיל ואוסרין על הקטן לכך מסתמא מסלקין עצמם כל שיש הוכחה דהקטן צריך לתשמישו טפי מהגדול כי היכי דלא ליסרו עלייהו, אבל הקטן שאינו אוסר על הגדול למה יסלק עצמו להוסיף לבני הגדול תשמיש בגג שלו כיון דבל"ז אינו אוסר עליהן, ואפשר באמת דלרבותא נקטו כן ומכ"ש ביש מחיצות על הקטן דהוי סילוק וצ"ע, וי"ל עוד דרך ממוצע דביש על הקטן מחיצה לא מהני הוכחה אלא שאין הגדול אוסר עליו מיהו על הגדול אסור, אבל הוכחה במחיצות הגדול מהני להתיר לו גם הקטן דהגדול בל"ז מותר, ולדעתי נראה יותר כמ"ש מקודם:

דף צ.

בגמ' קשיא דרב אדרב פי' רש"י משום דנפרץ לרה"ר ובתוס' לעיל ד"ה במחיצות הבינו מדבריו דמשום כרמלית הוא, [דבסוף הגג איכא כיסוי הבולט קצת דהוי כרמלית וכמ"ש בחי' הריטב"א ע"ש] מיהו לכאורה לפי השיטה דיש כרמלית למעלה מי' אי מתחיל שם רשות חדש א"כ, א"צ כלל לטעם דנפרץ לבני רה"ר וצ"ע, והנה לפי השיטה דאין כרמלית למעלה מי' כלל פי' התוס' לעיל בכוונת הש"ס משום דידע דמיירי ביותר מב"ס, וקשה לפמ"ש התוס' כאן ד"ה הכא דלא בכל גווני מיחשב גג כקרפף ומשו"ה הוצרכו לחלק אליבא דשמואל ע"ש, א"כ מאי מקשינן אדרב דלמא גם לרב באין מחיצות ניכרות לא מיתסר אף ביותר מב"ס דלא חשיב כקרפף, ובאמת פשט הגמ' בעמוד ב' משמע דפליגי בזה אי חשיב כקרפף ולפרש"י א"ש, ויתכן לומר לפ"ז דגם רב מודה דלא חשוב מוקף לדירה אלא דס"ל דאין לו דין קרפף, ורק משום פירצה לבני רה"ר מחלק הגמ' בין מחיצות הניכרות כנ"ל:

שם בגמ' התם לא הוי יותר מב"ס, פי' רש"י ותוס' דדוקא הכא לר"מ דמשוי לכולהו חד רשותא לא אמרינן גוד אסיק ומצטרפין לבית סאתים, ולפ"ז בשני גגין של אדם א' ג"כ מצטרפין דבשל אדם א' לכו"ע רשות א' היא, ועל התוס' קשה דלעיל (פ"ט.) ד"ה רב אמר כתבו דביש בכל הגגין יותר מב"ס אי ל"א גוד אסיק מצטרפין משמע דלשמואל דס"ל דאמרינן גוד אסיק אין מצטרפין גם לר"ש אע"ג דרשות אחת הם לדידי' ע"ש, וכבר תמה שם המהרש"א, ונראה מדבריו שהבין דכוונת התוס' הכא דדוקא מגג זה לגג אחר ס"ל לשמואל דאסור לר"מ מצד ממ"נ אי אחת היא חשוב כיותר מבית תאתים כו', אבל לעיל כוונתם להשתמש כל א' בגגו ע"ש, ולפ"ז מה דאמר שמואל הכא א"מ בו אלא בד"א הכוונה דוקא לטלטל מזה לזה אבל בגג א' כולם מותרין לטלטל בו כמה שירצה, ודוחק גדול הוא, ודוחק נמי לחלק בין ר"מ לר"ש דלר"ש דמיקל טפי דגגות וקרפיפות נמי רשות א' הן לכך גם אי אמרינן גוד אסיק מ"מ רשות א' הוא, אבל לר"מ אי הוי אמרינן גוד אסיק לא הוי רשות א' דכ"ז אין לו ראי' וסברא מוכרחת, ובאמת עיקר הסברא ג"כ תמוה בעיני דהא לר"מ חצירות רשות א' אף אי הוי כותל מפסיק ביניהם כמבואר לעיל ריש פרקין דאמר והרי כותל כו', א"כ מה הוכחה לר"מ דל"א גוד אסיק הא גם אי הוי מחיצה גמורה הוי מותר לטלטל מזה לזה, מיהו אפשר דבגגין אי יש להם מחיצה מפסקת לא הוו רשות אחת דבכה"ג מודין ר"מ ור"ש לחכמים דכשם שדיורין חלוקין למטה כך למעלה, וקצת י"ל כדמות הוכחה לזה דהא סילוק דדקה ג"כ גורם איסור לר"מ, מיהו לא מצאתי חילוק זה בפוסקים וכ' סתמא דכל גגין רשות אחת משמע גם בדאיכא מחיצה וצ"ע בכל זה, ולולי פירש"י ותוס' הכא הי' נראה דבגג א' יש טפי מבית סאתים מיירי רב ושמואל דומיא דגג יחידי, רק דלר"מ נ"מ נמי בפלוגתייהו בהרבה גגין לכן נקיט תרתי גג השוין לר"מ ויחידי לרבנן, ולעולם י"ל דבאין בגג א' טפי מב"ס שפיר אמרינן גוד אסיק לשמואל גם לר"מ ור"ש כמשמעות התוס' לעיל וצ"ע:

דף צד:

בגמ' וכגון שנפרצה בקרן זוית משמע דדוקא באוכל בב' רוחות לא עבדי אינשי פתחא דהא תני משני רוחותי', ולעיל (ו' ) במבוי שנפרץ מראשו בד' משמע בלשון רש"י דכל שהפרצה בזוית אפי' מרוח אחת לא עבדי אינשי פתחא, מיהו בחי' הריטב"א מביא גם לעיל בשם רש"י דהיינו באוכל מב' רוחות. אבל בלשון רש"י שלפנינו שם אין נראה לכאורה כן דא"כ למה פי' דמיירי במבוי שהי' רחב כ' אמה וסתם עשר אמות ונעשה פירצה בהסתימה, בל"ז י"ל במבוי פתוחה והפירצה לאורך המבוי בראשו גם ברוחב דכולו פתוח, ואולי ס"ל, דבמבוי של עשר דסגי בלחי וקורה לא מיקרי אוכל בב' רוחות, כיון דדופן א' הכשירו בלחי ובדופן הארוך שפיר מיקרי פתח, רק באוכל בב' רוחות שצריכין להיות סתומין לא מהני להיות פתח ולכך פי' שסתם מקצתה שהיתה רחבה כ' ע"ש וצ"ע, ובפוסקים פליגי בפי' קרן זוית, ולדעת האומרים דבכל גווני לאו פתח היא צ"ל דהתנא נקיט מב' רוחות דכה"ג שכיח להיות בקרן זוית ואה"נ דמרוח א' נמי דינא הכי:

שם בגמ' ה"נ כו' וקירויו בד' עי' פי' רש"י דהיינו שהגג ג"כ נפרץ ברוחב ד', ובריטב"א פי' ברש"י ד' טפחים, וא"כ צ"ל פי תקרה יורד וסותם באורך הפרצה של צפון ולמזרח ובב' הפסקות ברוחב שיש ד' מן כותל הנשארת עד המחיצה שנעשית אצל התקרה מכח פי תקרה דאל"כ יהי' פתוח ד' ונקרא פרצה, אע"ג דבכל מקום אין פירצה בד' מ"מ נראה דהכא כיון דאין כאן מחיצה אלא מכח פי תקרה אין שם פתח על הנשאר ולכך גם בד' חשוב פירצה, וכמ"ש רש"י לעיל (פ"ט:) ד"ה אבל אין מחיצה כו' דכיון דנעשה מחיצה ע"י גוד לא חשיב הפירצה פתח דפתחא דמינכר בעינן ע"ש, ובהכי מיושב נמי מה דקשה דל"ל פ"ת ד' פעמים נאמר רק ג' פי תקרה או ב' ופירצה אחת שתשאר לא תהי' [עשר רק כמ"ש, ומה שמקשין התוס' על רש"י נראה דשיטת רש"י היא דמצרפין החמש של מחיצת צפון למחיצת המזרח להיות נחשב יותר מעשר, אך התוס' ס"ל דיש לחשוב רק באלכסון אבל רש"י לא ס"ל כן:

שם בגמ' בעשר כו"ע לא פליגי, עי' פי' רש"י ותוס', ולכאורה נראה דלרש"י סתם אכסדרה יש לה ד' עמודין (וכמ"ש רש"י לקמן בד"ה אלא דהקורות נתונים על ארבעה עמודים) והוי שפיר פתח, ולכך השיגו תוס' על רש"י דא"כ לאיכא דאמרי דפליגי בעשר למה יהי' פתח. ולכך הכריחו לפרש כשיטתם לעיל דאכסדרה יש לה ג' מחיצות שלימות וממילא אין בפירצה שבמילואה ברוח רביעית שום עמוד ולא חשוב פתח אלא מכח פי תקרה, אכן לפ"ז תמוה לרש"י מה דמייתי מקורה בחורבה והתם אין שום עמוד, וראיתי בחי' הריטב"א שכ' דגם לפירש"י חשוב הכא פתח רק מטעם פי תקרה ולעולם איירי בלי עמודין, [ובדאיכא עמודין לכאורה גם ביתר מעשר י"ל דמהני מטעם צורת הפתח וצ"ע]. ולפ"ז צ"ע השגת תוס' על רש"י דשפיר י"ל דבסברא זו פליגי ב' הלשונות כמו דפליגי רב ושמואל בלישנא בתרא בסברא זו לפי' התוס':

שם בגמ' קורה ד' מתיר בחורבה פי' רש"י חורבה הפרוצה בר"ה, ועי' במהרש"ל שכ' ותמוה דלעיל פ' כ"מ (פ"ו.) לא פי' רש"י כן, ובאמת תמוה דשם פי' רש"י דקורה מהלכת מכותל לכותל וצריך פי תקרה רק מב' הצדדין. וא"כ תמוה דלפ"ז גם ללישנא בתרא י"ל אליבא דכו"ע דגם ביותר מעשר בג' מחיצות מודה גם שמואל דאמרינן פי תקרה יורד וסותם לפירש"י לעיל דבג' אית לי' נמי לשמואל דאמרי' פ"ת יורד וסותם, והכא מסקינן דלא אתי אלא אליבא דרב וצע"ג:

דף צה.

בגמ' לימא אביי ורבא בפלוגתא דרו"ש קמיפלגי כו' לכאורה קשה לפירש"י דבג' אית לי' נמי לשמואל דפ"ת יורד וסותם א"כ הכא בסוכה דלא בעי אלא ג' מחיצות מודה שמואל, ונראה דמודה רש"י דכל הרשות אין עושין ע"י פי תקרה לשמואל, ואין הפרש בין ג' מחיצות לד' רק הכוונה בג' כיון דכבר איכא מחיצה אחת, וכן דייק לשון רש"י לעיל ד"ה אבל בשלש דאי היתה בה מחיצה כהלכתא ע"ש כנ"ל ובריטב"א כ' בדרך רחוק ע"ש:

שם בגמ' סיכך ע"ג אכסדרה כו' בסוכה פי' רש"י שסיכך באמצע החצר וסמך הסכך על קצוות אכסדרות שבצידי החצר ע"ש, ולפ"ז א"ש החילוק דמשני דמחיצות לאכסדרה עשוין ולא לסוכה ע"ש, אבל לפירש"י הכא קדסיכך ע"ג אכסדרה ממש אלא דלא נעשה לשם סוכה דוחק גדול הוא דלמה לסוכה תהי' פסול טפי, אדרבה בעלמא אמרינן מיגו. דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לסוכה, [אע"ג דלא נעשה לשם סוכה אלא לשבת]. וגם בגמ' שם בסוכה נראה ראי' מוכרחת כפרש"י דהתם מדפריך ממתני' שם בחצר שהקיפוה אכסדרה אם הסכך רחוק ד' אמות פסול ע"ש, ואי כפירש"י הכא דפליגי בסיכך ע"ג אכסדרה ממש א"כ י"ל דשם במתני' דרק סמך על אכסדרה י"ל דכו"ע מודין דכיון דתקרה לתוך אכסדרה עשוי' לא מהני לחוצה לה ולכך פרש"י דהתם נראה יותר:

שם בגמ' ורבא ע"כ לא קאמר רב התם כו', צ"ע לפ"ז אי פוסל רבא גם בדופן א' דלעולם לא אמרינן פי תקרה כו' כשלא נעשה לשם סוכה, או דוקא בכל הדפנות לא אמרי' הכי, כי היכי דשמואל לא אמר פי תקרה יורד וסותם בד' מחיצות כן ס"ל נמי לרבא בסוכה אליבא דרב ג"כ, דכן משמע הלשון ע"כ לא קאמר רב משמע דבסוכה מודה לשמואל, אבל אי כנ"ל הו"ל למימר שאני התם דלאו לסוכה עבידי:

שם בגמ' איבעיא להו ר"י לאסור או להתיר, תימה מה מקום לפרש להתיר ע"י שהתיר שבת אחד יהי' מותר לכל השבתות, ואולי ס"ל בס"ד דלא קאי אלא אהא דתנן וכן במבוי, וס"ל דחכמים תיקנו לעשות לחי וקורה פעם א' להיכרא ואף שנפלה לית לן בה:

שם בגמ' כאן שנפרצה לכרמלית, לכאורה נראה לפרש דדוקא בתרי דרבנן התיר במבוי דרבנן ופרוצה רק לכרמלית בהא ס"ל כר' יהודה דשרי, אבל אי גם בחצר שנפרצה מב' רוחותי' לרה"ר דהוי חד דרבנן. מתירין ג"כ א"כ מבוי פרוצה לרה"ר מצד אחד, דמהני בי' לחי או קורה]. הוי נמי חד דרבנן, ודוחק לחלק בין גזירה זו לזו, ולכן נראה דדוקא במבוי הפרוצה לכרמלית מתיר דהוי תרי דרבנן כנ"ל:

שם בגמ' אמר רבה לא תימא ה"ט דר"י כו' אלא משום דקסבר דפי תקרה כו' לכאורה נראה לפרש דל"ת דפי תקרה לבד אינו מספיק רק בצירוף דב' מחיצות דאורייתא קמ"ל דפ"ת לבד מתיר, ונ"מ דגם בדליכא ב' מחיצות מותר, אבל רש"י פי' דל"ת דבלי פ"ת נמי מותר, ותימה מה הוי ס"ד להתיר כיון דלכל הפחות מדרבנן לא סגי בב' מחיצות, ואפשר הפי' דהו"א דר"י דאמר דמטלטלין תחתיהן ע"י לחי קורה קאמר:

תוכן העניינים

שפת אמת על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה