שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד משתתפין · דף פה:
במשנה רי"א אם יש שם תפיסת יד של בעה"ב אינו אוסר וקשה דהו"ל לר"י להשמיענו הכי בדירה גמורה בהשכיר ביתו והניח לעצמו תפיסת יד ולמה נקטו הכא בבית התבן, וצ"ל דאורחא דמילתא תני דבמשכיר בית התבן יש למשכיר שם תבן ושאר כלים, מיהו, אפשר עוד דעיקר הדין דתפיסת יד היא במשכיר ומשאיל, ומשמע דהטעם הוא משום דשכירות לא קניא והעיקר של המשכיר. ולכך בקצת שייכות ע"י תפיסת יד שוב אינו אוסר עליו, וא"כ י"ל דשוכר שמשכיר ביתו לשוכר אחר י"ל דאף בהניח בו תפיסת יד לא מהני ואוסר שוכר ב' על שוכר הא' כיון דגם שלו אינו בעצם כנ"ל, וע"ז אפשר לומר דבבית התבן כיון דבעיקר הבית דר בו בעצמו והשכיר רק את בית התבן והניח לעצמו תפיסת יד י"ל דאינו אוסר אע"ג דעיקר דירת בעה"ב הוא רק בשכירות וצ"ע לדינא, [אכן בפי' הר"י משמע דר"י לא קאי אהא דבית התבן ע"ש]:
בתוס' ד"ה בית התבן כו' והא דקתני הכא הדר שם כו' דוקא שאין לבעה"ב שם תבן כו', לולי דבריהם י"ל דנהי דלר"מ חשיב בית תבן נמי דירה מ"מ לענין דירה ממש לא מיקרי הנחת התבן דירה כלל, ואע"ג דלר"י מהני תפיסת יד בעלמא מ"מ לר"מ י"ל דגם תבן דחשיב דירה לאסור מ"מ לגבי דירה ממש בטל ואוסר הדר בו: