שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד מעברין · דף ס:
בתוס' ד"ה כאן. תימה ולרבנן כו' ולולי דבריהם הי' נראה דלרבנן דד"א היינו מכל צד ממילא גם העיר דכד"א חשבינן לה היינו נמי מכל צד. כעין מ"ש תוס' אח"כ דלמ"ד נותן עירובו אין לו ד"א העיר לא חשבינן לה לד"א ה"ה בזה:
בא"ד וא"ת ולר"א כו' ולע"ד תמוה דנראה מדבריהם דבאמת שם עירוב עליו אלא דלא הרויח כלום, ולפי הפשוט נראה דלא עשה כלום הפי' דאינו עירוב כלל ונ"מ לענין אי כלתה מדתו בחצי עיר דפשיטא דלא הפסיד מעבר השני שעדיין שביתתו בעיר וא"כ אין עליו שם עירוב כלל. ואולי גם הם מודין בזה, אלא דס"ל דמה דלא הוי עירוב הוא משום דאינו מרויח אבל אי הוי מרויח הוי עירוב וע"ז מקשין. אבל א"י הכרח לזה די"ל דלא שייך כלל עירוב תוך העיר וצ"ע: