שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק הדר · דף סב.
בתוס' סוף ד"ה אמר ר"ג כו'. ועוד דהאידנא לא נפקא לן מידי כו', וקשה דנ"מ לענין צדוקי. וי"ל דראב"י ע"כ לא קאי אצדוקי דודאי ישראל הוא לענין דאוסר מדינא עכ"פ ובעי עירוב. וכיון דדינו כעכו"ם דבעי שכירות א"כ גם בדר עם ישראל אחד נמי בעי שכירות. דאין סברא לומר שיהי' צריך עירוב אם הוא עם ישראל אחד ואם יהי' ב' ישראלים עמו יהי' צריך שכירות דהא הוי מילתא דסתרי אהדדי. ומ"מ הא לא תיקשי להפוס' דבישראל לא מהני שכירות ע"ש ברא"ש א"כ האיך הקילו בצדוקי. די"ל דהם אמרו והם אמרו אבל שיועיל לפעמים עירוב ולפעמים שכירות לא מסתברא ע"כ נראה דלראב"י צדוקי אינו כעכו"ם וצ"ע בזה:
בד"ה בן נח כו' דבדין הוא שיהרג אע"ג דלא קני לי' כו' ואין מזה השגה כל כך על רש"י דנהי דלגבי חיוב אונסין מתחייב אע"ג דלא קני דמחויב בשמירתו משום דהואיל ורצה לגזלו חשיב כל הנאה שלו מ"מ להיות עליו שם גזלן להיות נהרג עליו ס"ל להגמ' דבעי קנין. ומאין דקדקו התוס' דכל עיקר קושית הגמ' התם הוא על פחות מש"פ. דלפירש"י כל הראי' הוא מגזילת בן נח אלא דלא מצינו מפורש הדין בבני נח רק מהא דר' יוחנן. ואה"נ דגם מש"פ הוי מוכיח הש"ס התם שפיר. ויותר קשה לי דלמה לא הקשו על פרש"י מהא דמייתי בסמוך גבי נטלו ליסטין כסותו כו' דדייקי דלא מיפטר מטעם קי"ל בדרבה מיני' מהא הו"ל להוכיח נמי דבר השבה הוא. ואדרבה לענין קלבד"מ אינו כ"כ ראי' מוכרחת כיון דמדינא מחויב ומהני תפיסה בכל קלבד"מ כדאמרינן בב"מ (צא.) אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו. [כפי רש"י שם] אבל ע"ז איכא ראי' טפי דעכ"פ בר השבה היא. מיהו רש"י עצמו בע"ז חזר משיטתו דהכא ע"ש: