שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק בכל מערבין · דף לד:
בגמ' וסיפא גזירא שמא יקטום. לפי' רש"י קשה דהו"ל למימר שאני סיפא דגזירה שמא יקטום דהא גזירה דקטימה גם המקשן ידע דאל"כ מ"ט אסור להשתמש בקנה נעוץ] והו"ל לפרש דגזירה דקטימה חמור מגזירה דאילן ועיקר התי' חסר מספר ולולי פירש"י הי' נראה לפרש דחכמים גזרו הכא שלא יהי' עירוב שלא יהי' לו שימוש זה מאילן משום גזירת קטימה. ולא איירי הכא מגזירת שימוש ליטול העירוב משם בביה"ש דזה מותר רק דלכך אינו עירוב בסיפא דחכמים גזרו כן מגזירה שמא יקטום כנ"ל. משא"כ באילן דגם בשימושו אינו קרוב לידי מלאכה אלא גזירה בעלמא] ויש נ"מ לדינא:
בתוס' ד"ה ואמאי כו'. וא"ת והא השתא ס"ד דבמגדל עץ איירי דהוי כלי כו' עי' מ"ש מהרש"א דאין זה מוכרח וקושיתו יש לישב דלשון הגמ' הכא במגדל של לבנים עסקינן משמע דבס"ד לא מיירי בלבנים. אך הא קשיא לי די"ל דבס"ד הוי פשיטא לי' דשידה תיבה ומגדל אהלים חשיבי ולא כלים כדבעי רבה ור"י למימר אח"כ דפליגי בהכי ובס"ד ס"ל דלכו"ע אהלים נינהו כנ"ל. אח"כ ראיתי באו"ז הובא בהג"א דבמסקנא נמי ס"ל דהוי אהל ע"ש:
בא"ד והא דקאמר בסמוך כו' או כדמוקי במסקנא במנעול וקטיר במיתנא וכ"כ הרא"ש ג"כ. ואין מובן דהא רבה ור"י לא מוקי פלוגתייהו בהכי אלא אביי ורבא. ולדידהו לא מיירי כלל בשבירת המגדל ואין, כאן ענין בנין וסתירה בכלים]. וצ"ל כוונתם דכיון דחשיב אהל ממילא החבל שהמפתח קשור בו אסור להפסיקו כדין סתירת אהל ולמ"ד כלי הוא אין בפסיקת החבל איסור. אבל סתירת המגדל לכו"ע אסור גם אי כלי היא:
בד"ה נוטל ולמהר"י נראה כו' ולא מובן לי שפיר כוונתם דמ"מ אי דעת יחיד היא ואותו יחיד ס"ל כר"ש בהא הו"ל לרבי למיתני בשמו ולא בשם ת"ק סתם אי לא בעי למיסתם כר"ש. וכי תימא דאי הוי אמר דברי פלוני הו"א דהלכה כר"מ ועתה נדע דהלכה כחכמים א"כ בפשיטות הוי לתוס' לומר דלא נקיט דברי ר"ש דלא נימא דהלכה כר"מ. וצ"ל משום דדילמא הלכה כר"ש לגבי ר"מ דלקמן (מ"ו:) איבעיא ולא איפשטא ר"מ ור"ש מאי ע"ש] לכך הוצרכו תוס' לומר כן.