שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק בכל מערבין · דף כט:
בגמ' סבר ר"א ברי' דר"י למימר בתרין רבעי כו' ולא היא כו' ע"ש, סוגיא זו תמוה דמאי ס"ל בס"ד בההיא דב' רביעית יין לעני וכן לעירוב, אי היינו יין מזוג אבל כשנותן לעני יין חי סגי בחצי רביעית שימזגנו ויהי' לו ב' כוסות, וכן בעירוב, אף אי ירצה החולק לטעון דצריך להיות מוכן לשתות אבל מ"מ בע"כ מודין דשכבר הוא מזוג סגי נמי בב' רביעיות, א"כ מה מקום הי' להוכיח על שכר דבעי ב' לוגין הא שכר ממש דינו כיין מזוג, ולהוצאת שבת מילתא דפשיטא דביין מזוג דינו ברביעית וכמו כן שכר דינו ברביעית, ומה הוצרך הגמ' לדחויי ולא היא כו' הלא שפיר דמיא להתם ומ"מ צריך להיות סגי ב' רביעיות שכר כמו יין מזוג, אלא ע"כ מוכרחין לפרש דבס"ד ס"ל דיין חצי לוג שנותן לעני וכן לעירוב היא יין חי דסתם יין במשנה חי היא, ואה"נ אי ימזגנו נותן לו שני לוגין, והטעם י"ל דדרכן הי' בכל סעודה לשתות לוג יין מזוג ונהי דרביעית הוי שיעור כוס מ"מ שיעור סעודה טפי הוי, ולפ"ז דייק שפיר דשכר הוי כיין מזוג וצריך ג"כ ב' לוגין, אך לפ"ז אין מובן לשון ולא היא דקאמר, הכי הו"ל למימר מי סברת ב' רביעיות יין חי קאמרינן יין מזוג אמרינן, ואם נרצה לומר דגבי עירוב גם ביין חי למסקנא צריך חצי לוג דמה שראוי להשלימו ע"י מזיגה לא חשבינן כדאמרינן בשבת בריש המוציא יין מים בכד ומצטרפין, והגם דדחינן לה התם מ"מ בעירוב נימא דצריך להיות ראוי מיד לשתי', הנה מלבד שזה דוחק דא"כ גם חצי לוג לא יועיל כיון דא"י לשתותו חי, הגם דזה יש לדחות מ"מ מה נעשה בשיעור נתינה לעני דשם ודאי למסקנא גם ביין חי סגי בחצי רביעית דהא העני ימזגנו ויהי' לו ב' כוסות והא עלה אמר רב וכן לעירוב, אם לא נפרש דמשני דשכר לענין זה עדיף מיין מזוג דדרכן הי' לשתות יין טפי משכר לכך שכר בחד כוס סגי ויין שפיר בעי כשיעור ב' כוסות לסעודה, והגמ' הי' מיושב לפי' זה, אבל מסתימת הפוס' לא משמע כן דא"כ לעני צריכין ליתן יין חי חצי לוג וכן לעירוב ומדברי הפוס' משמע דגם במזוג סגי, ותו דלפ"ז תמוה מ"ש הפוס' דכל משקין ג"כ כשכר ולפמ"ש אין ראי' וצע"ג לדינא:
שם בגמ' ופרסאי הוי רובא דעלמא, קצת קשה הא גם אי הוי רובא דעלמא מ"מ הא קיי"ל כרשב"א דחולה וזקן כדי מזונו אע"ג דלרובא דעלמא אין בו כדי ב' סעודות, ואפשר חולה וזקן שאני דלא שייך לומר בטלה דעתייהו דכו"ע אי הוי חלושים הוי סגי להו נמי בהכי, אבל בכה"ג דמחולקין מדעתם על הרוב אמרינן דבטלה דעת המיעוט אפי' להחמיר וצ"ע לדינא:
בתוס' ד"ה הכא כו' והא דאמר בפ"ק דמכות כו' שאני שכר דכל עיקרו אינו אלא מים, נראה דתליא בברכה הואיל דמברכין עלי' שהכל שם מים עלי', וכה"ג כ' התוס' במס' ע"ז (ל"א:) ד"ה ותרוייהו דאין בשכר משום בישול עכו"ם מה"ט דהמים עיקר ונאכל כמות שהיא חי והתבואה בטילה לגבי המים ע"ש, משא"כ יין מזוג דמברכין בפה"ג [דהיין עיקר והמים בטל גבי היין]:
בד"ה בגדי עניים כו' וע"כ בעשירים מיירי דבעניים תנן בפ' כ"ח מ"ח) כו' ובמשנה דידן איתא שלש על שלש, [אכן התו' בזבחים (צ"ה.) כתבו דגירסא ס"ס היא], וע"ש בהרע"ב פי' אחר דהיינו בגד עני שע"י חתיכות חתיכות קטנות חשוב בגד אף שכל חתיכה אין בה ג' ע"ג, ולפ"ז גם סוגיא דהכא כפשטא אתיא, ולעולם החילוק בין גע"ג לטומאת מגע ושלשה על שלשה למדרס בכל הבגדים איירי הן בעניים הן בעשירים. [וכן פי' הר"ש שם] ופי' זה נראה נכון מאוד, ומ"ש התוס' בשם פרש"י דפ' כירה הגם דלא פי' התם רש"י בהדיא טפי מהכא מ"מ כיון דכ' שם רש"י או גע"ג או שחוטן עבה כו' משמע דמיירי לטומאת מגע דהא בגד שק לעשירים לא חשיב כלל גם לטומאת מגע וה"ה ג' על ג' ע"ש: