שפת אמת על מעילה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף כא.
במשנה אע"פ שאמר בעה"ב בלבו בלבי הי' ע"ז. נראה שהי' בחלון כמה מינים ואמר בעה"ב שבלבו הי' על מין אחר. ופי' התוס' דחוק. ודברי הרמב"ם בזה תמוהין מאוד. שנראה מדבריו דאמר בלבו הי' על הדלוסקמא אע"פ שאמר מן החלון ע"ש (בה' מעילה פ"ז) וזה מילתא דפשיטא:
שם ונזכר בעה"ב כו'. נראה הטעם דבשנזכר וודאי מבטל השליחות לכן חנוני מעל רק לכשיוציא דבאמת לא קנאו החנוני כיון שהשליחות בטל. והא דאמרינן בגמ' דבלא נזכר השליח שליח מעל היינו נמי כשמוציאו החנוני. אח"כ ראיתי בתוס' רעק"א ז"ל שמביא בשם רש"י בחגיגה שכתב ג"כ הכי. אך תמהני עמ"ש הגאון הנ"ל מקודם להקשות על הבעיא בנדרים בככרי עליך דליפשוט ממתני' דהכא. ולטעם רש"י הנ"ל ליכא למיפשט כלום דהכא שאני דלא קנאו החנוני כלל כדכתיבנא:
במשנה והביא לו בכולה פתילות כו' שניהם לא מעלו פירש"י בעה"ב לפי שלא עשו שליחותו. ומשמע משום דהוי מעביר ע"ד. אבל באמת בלא"ה בעה"ב נמי לא מעל משום דהוי פחות מש"פ. וכ"כ הרע"ב. והקשה בני מ' משה בצלאל נ"י תיפשוט מהכא דהוי מוסיף ע"ד דאי הוי מעביר לימעול שליח. ולכאורה רציתי לומר דאפי' במעביר ע"ד מ"מ כיון דהשליח לא עשה זה רק לפי ציווי משלחו. ואיהו סבור דאף שהוסיף על מה שציוה מ"מ בזה שליחותו קיים לכן גם הוא לא מעל. והגמ' לעיל מדייק רק דאי הוי מעביר ע"ד לא לימעול בעה"ב. אבל גם השליח י"ל דלא מעל: