שפת אמת על מעילה· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף כ:
בגמ' מאן תנא דמידי דמימלך כו'. נראה דמשמע לגמ' דמתני' מיירי בכל גווני אפי' לא מצא השליח בשר ליתן להם ונתן להם כבד. אעפ"כ מעל השליח ולהכי מדמי שפיר להתם:
שם בגמ' ולת"ק מ"ש עופות כו' ביום הקזה עסקינן. לכאורה הי' נראה דכמו כן בחגבים נמי שייך האי קושיא דאי לא אשכח בשר אוכל נמי חגבים. ונאמר דביום הקזה לכאב עינים גם בשר חגבים קשה להו. אך ברמב"ם (פ"ט מה' נדרים) לא משמע כן. וי"ל דדוקא בדגים מקשה הגמ' משום דמצינו דנקרא בקרא בשר בטמאים שבמים כתי':
מבשם ל"ת הרי שנקרא בשר אבל בחגבים לא מצינו. ועדיין צ"ע. [ועי' בר"ן נדרים (נ"ד:) שכ' דחגבים לא מימליך שליח עלייהו ומשו"ה מותר בחגבים]:
מ"ש בתוס' די"מ דהחילוק בין תחילת הסעודה. קשה א"כ בדגים נמי חל הנדר על תחילת הסעודה. ודוחק לומר דנדור באמצע הסעודה: