שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף סג:
בגמ' אלא ר"י מאי קסבר כו' אמר רבא עשרון מובחר כו'. לכאורה אין מובן כל אריכות הזה כיון דמסיק דמחמש שביחא מילתא פירש"י שהוא יותר מן המובחר. א"כ הו"ל לתרץ כפשוטו דר"י סובר דבשבת אפי' אינו כ"כ מן המובחר לא דחינן בזה שבת. וכן איתא באמת בירושלמי (פסחים פ"ו ה' א') טעמא דר"י הכא דמובחר מן המובחר אינו דוחה שבת]. ובאמת לולי פירש"י הי' נראה לפרש דהא דשביחא מילתא טפי אינו מענין מן המובחר רק כעין אין עניות במקום עשירות דאין זה כבוד לרקד כמה פעמים. ולפ"ז י"ל דבענין שבת וחול ליכא פלוגתא בין ר"י וחכמים רק בחול חייש ר"י על זה דאין עניות במקום עשירות וחכמים ס"ל אדרבא התורה חסה על ממונם של ישראל. אבל אי הי' קצת מן המובחר טפי הי' מודה ר"י דשבת הותרה לזה כדמקשה הגמ' מאי קסבר כו'. ואע"ג דרבה אמר אח"כ דר"י ורי"ב של ריב"ב אמרו דבר אחד משמע דפלוגתייהו הוי בענין דחיות שבת. י"ל דרבה לית לי' דרבא וס"ל דפליגי אי מן המובחר דוחה שבת או לא. ולשיטתי' דרבה דחה הגמ' לקמן דהכא לא איתעבד לי' צורך גבוה אבל לרבא ל"ד כלל להתם. מיהו רב אשי אח"כ דאמר נמי ר"י ור"י אמרו ד"א (ס"ל ג"כ דפליגי אי דחי שבת כיון דאפשר בלא"ה] ודוחק לומר דר"א יחלוק על רבא בזה. ע"כ נראה ליישב כפרש"י דבאמת הוי קצת מן המובחר טפי כשאינו מרקד הרבה. וס"ל להגמ' דלא פליגי בשיעור מן המובאר ולכו"ע מה שהוא מן הדין דצריך להיות הידור מצוה בזה דוחה שבת ג"כ. ומה שהוא תוספות הידור אינו דוחה לכ"ע. ולכן חידש רבא דפלוגתייהו כיון שאין יכול לעשותו מובחר רק ע"י הרקדה הרבה. א"כ יש בזה ג"כ חילול שבת רק שיהי' במלאכה אחת. בזה פליגי ר"י וחכמים. דלחכמים אפי' תוס' הידור בכה"ג דוחה כיון דאם יקצרו פחות לא יהי' מהודר רק ע"י תוס' מלאכת הריקוד. מוטב לעשות גם זה ההידור אפי' ע"י מלאכות הרבה. ור"י ס"ל דלמעט מהרבה מלאכות עדיף כיון שאינו רק תוס' הידור. נמצא דלפי' רש"י פליגי ר"י וחכמים בתרתי א' דמשלש אפי' הרקדה מועטת הוי מן המובחר ביותר לחכמים ולר"י אינו מן המובחר ביותר רק מחמש. ופליגי נמי דבשבת אין למעט ממדת השיעור שיכולין להוציא ממנו מן המובחר ביותר שלא ע"י ריקוד הרבה לחכמים., ולר"י מוטב למעט השיעור ויהי' תיקון להיות מובחר ע"י הרקדה הרבה, ועפ"ז יש ליישב קושי' התוס' מה דנקט א' שבת וא' חול. דבשבת נמי פליגי דלדעת חכמים דמשלש בא מובחר ביותר שלא ע"י ריקוד הרבה. א"כ לשיטת ר"י הוי להו לומר דבשבת קוצרין רק ב' סאין ולהרבות בריקוד מ"מ שבת הוי כחול בג' סאין. וא"כ אין שבת פשוט יותר מבחול:
שם מפשיט עד החזה. בתוס' הקשו למה לא נקטי פלוגתייהו בשאר יו"ט שחל בשבת. וי"ל דבשבת (קט"ז.) אמרי' דלריב"ב אפי' לפשוט בברזא דהוי רק שבות אסור. ויש להבין מ"ט דריב"ב הלא אין שבות במקדש. ולהכי י"ל דרק בפסח דכל ישראל שוחטין ומפשיטין ויש רבים מע"ה להכי בכה"ג חוששין גם לשבות במקדש כיון דמצוי וקרוב לבוא לידי איסור דאורייתא. וכעין מ"ש הריטב"א (סוכה נ':) מה שאין כן טלטול מקלות דהותר גם בשבת כדאי' בפסחים (ס"ד.) משום שא"י לבוא לאיסור דאורייתא] אבל שאר קרבן ציבור וינמסר רק לכהנים מודה ריב"ב דאין שבות במקדש: