שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שנים עשר · דף קד:
במשנה ר"ט א' מתנדבין שמן. אר"ט מה מצינו כו'. נראה דר"ט לדבריו דרע"ק קאמר דהא איהו יליף שמן מקרבן מנחה כדאיתא בזבחים (צ"א:) ומה"ט אמר שמואל שם דמתנדב שמן קומצו כדפירש"י הכא. ותוס' שם הקשו באמת ל"ל קרא הא יליף הכא במה מצינו. אבל נראה דרק לדבריו דרע"ק קאמר. ואיהו עצמו מקרבן יליף ונ"מ לענין דבעי קמיצה. וגם לענין דאין שנים מתנדבין כאחד כיון דנלמד ממנחה דינו כמנחה. אבל יין נראה דשניהם יכולין להתנדב כיון דיליף מאזרח א"כ דינו כנסכים ונסכים וודאי בא בשותפות כיון דהקרבן בא בשותפות שם במשנה אר"ט מה מצינו. יש לעיין לפ"ז גם סולת יוכל להתנדב מכח האי מה מצינו. ואדרבא אפשר דרע"ק מודה בזה דסולת מצינו שבא בפ"ע במנחת חוטא. ואין לדחות זה ממה דאיתא לעיל בלא שמן ולבונה יביא עמה שמן די"ל דהתם באמר הרי עלי מנחה. אבל באומר הרי עלי סולת אפשר דמהני בלי שמן ולבונה וצ"ע. ונראה דסולת לכו"ע אין מתנדבין:
ואפשר לומר הטעם דבאמת עיקר מנחה סולת היא. דיין או שמן או לבונה לאו שם מנחה עלייהו. ונתרבו מקרבן. או במה מצינו מנסכים דכ' אזרח. אבל סולת היא עיקר המנחה וכ' ויצקת עלי' שמן כו' מנחה היא מוכח דאין מנחה בלא שמן ולבונה. כדיליף הגמ' מהכא דכל המנחות צריכין שמן ולבונה [וגם מעכבין זא"ז כדלעיל (כ"ז.) ויליף לה מקראי ע"ש] ולכן אין מתנדבין סולת בלא שמן ולבונה. אבל שמן בפ"ע או לבונה בפ"ע מתנדבין ואינו נקרא מנחה כנ"ל בזה:
שם במשנה אין שנים מתנדבים עשרון אחד. מדלא קאמר אין שנים מביאין מנחה. משמע קצת דרק עשרון א"י להביא דהוי לכל א' חצי מנחה. אבל ב' עשרונות יכולין להביא אפי' בכלי אחת. ואע"ג שהקומץ בא מן השותפות וכן הלבונה מ"מ עיקר המנחה היא העשרון והרי לכל נפש עשרון ומנחה כן הי' נראה. אבל הרמב"ם כ' במעשה קרבנות (פי"ד) אין שנים מביאים מנחה בשותפות ושינה מלשון המשנה משמע דאפי' כמה עשרונות א"י להביא וצ"ע לדינא:
שם בגמ' א"ר מדברי שניהם נלמוד מתנדב אדם מנחת נסכים. פי' דבמעורב עם שמן גם לרע"ק איכא למילף ממה מצינו. ונראה דלפ"ז יכול להתנדב שמן וסולת אפי' בלי יין כמו דרצה ר"ט למילף על שמן גרידא. רק דרע"ק השיב דשמן בפ"ע אינו בא אבל בתערובת סולת שפיר מביא. ומ"ש רש"י ויין י"ל דמודה רש"י דגם בלי יין מצי להתנדב. רק דלשון מנחת נסכים כולל כל הג'. אבל אי פי' בהדיא דמתנדב שמן וסולת שפיר דמי. ונראה נמי דכולו כליל ולא בעי קמיצה כדין נסכים. וכן משמע לעיל (צ"א:) בתוס' ד"ה דמייתי ומתני בסוף הדיבור וכמ"ש שם מזה. וצ"ע לר"ט דבעי למילף ממה מצינו שמתנדב שמן למה לא יליף ג"כ דמתנדב סולת גרידא. ואפי' לפמ"ש דלדבריו דרע"ק קאמר ואיהו עצמו מקרבן יליף. למה לא מרבי מקרבן גם סולת כמו שמן ולבונה ויוכל להתנדב סולת חרבה ויהי' נקמץ ג"כ. ואדרבא טפי מסתבר לרבות סולת דמצינו כיוצא בו חריבה בחוטא. ושמן לא מצינו שום חובה. ואי הי' לו איזה טעם דסולת לא נכלל בריבוי דקרבן מנחה. עכ"פ במה מצינו נלמדנו מיין ויהי' הדין בסולת גרידא דיהי' כליל כיין בפ"ע. כמו דבעי למילף שמן. ודוחק לומר כיון דקרבן מרבי שמן א"כ גלי קרא דאין ללמוד במה מצינו, דז"א דכוונת הפסוק לרבות שמן שיהי' כמנחה לענין קמיצה. אבל סולת דינו כיין בפ"ע. וצ"ע בזה ודנימא דאה"נ דחדא נקט שמן וה"ה סולת. דמשמע בכל הש"ס דמנחה חריבה ליכא רק בחוטא וצ"ע:
הרמב"ם פוסק כר"ט דמתנדבין שמן. ואין להקשות מדברי רבא דל"ל למימר דמתנדבין מנחת נסכים כיון דאפי' שמן לבד מתנדבין דז"א דשמן דינו כקמיצה. אבל מנחת נסכים דינו כנסכים להיות כלול. ונראה ג"כ דמנחת נסכים בא בשותפות כמו נסכים:
שם בגמ' דכ' לעולותיכם כו'. ורש"י בחומש (פ' ויקרא) מביא התו"כ תקריבו ללמד ששנים מביאין קרבן א' בשותפות ע"ש. ואולי תנאי היא מר יליף לה מהכא ומר מהכא עי' בחולין (קל"ו.) גבי בכור לא מרבינן שותפות מדכתי' בקרכם וצאנכם דאיכא למימר בקרכם דכולהו ישראל]: