שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שנים עשר · דף קג.
בגמ' אבל קבען בשעת הפרשה לא. פי' רש"י שאמר זו אביא לשם נדרי. וצ"ע הטעם דוודאי נדבה זו עכשיו הוי כנדר בפ"ע להביא נדרו הראשון באופן זה ולמה יוכל לשנות. והי' נראה לפרש דמיירי הכא שכבר הקריב או עכ"פ אפאו כבר במחבת או במרחשת וא"י שוב לשנותו. וא"כ מצד חיוב הנדבה הרי זו פטור מאחריותו דהרי א"א תו לקיים נדבתו. ונדר הראשון שפיר יצא. וכ"ת פשיטא ולמה לי קרא דכאשר נדרת ולא כאשר הפרשת. י"ל דהו"א דהאומר הרי זו לשם נדרי הוי כמקבל בפירוש נדר הראשון להיות ממין זה. קמ"ל דז"א רק חיוב חדש קיבל עליו בתורת הפרשה דהיינו נדבה ולא בתורת נדר אכן מלשון הרמב"ם מוכח דאפי' בלא הקריב רשאי לשנותו ע"ש. מיהו נראה דהרמב"ם לא הבין כפירש"י רק פי' הפרשה שלא דיבר כלום רק שהפריש והביא סולת זו אחר שנדר וקמ"ל קרא דהפרשה בלי דיבור יכול לשנותו כנ"ל. ולפרש"י שאמר זו אביא לשם נדר במחבת. אם לא הי' נודר מקודם הי' אסור לשנותו דהרי נודר עכשיו וכשנדר מקודם מיגרע גרע:
שם במשנה עשרון ומחצה יביא שנים. וקשה מנ"ל דא"י להביא עשרון ומחצה כיון דס' עשרונים יכול להביא. ולפירש"י לקמן דסוגית הגמ' דקאמר מנחה חצי עשרון ועשרון דמשום תפוס לשון ראשון נתחייב בעשרון ועשרון דאמר אח"כ הוי כמנחה בפ"ע. א"כ אפשר לומר דאה"נ אי פי' בהדיא דחד נדבה היא כגון דאמר עשרון וחצי עלי למנחה. שפיר מביא עשרון ומחצה אך לא משמע כן בגמ'. בפרט לפירוש התוספות דשיטת הגמרא לר"י דאמר אילו הייתי יודע כו' ע"כ צריכין לפרש גם בעשרון ומחצה אם הייתי יודע שאין נודרין כן. א"כ מוכח דאין נודרין עשרון ומחצה. וקשה הטעם. ואפשר לומר דכל דאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו וכיון דמחצה עשרון בפ"ע א"י להביא גם בתערובת לא מהני. ואין לדחות זה מהא דתנן לקמן אין מתנדבין לוג שנים. ושלשה מתנדבין נימא ג"כ כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. דשאני התם דשיעור דשלשה שיעור תורה היא גבי נסכים. אבל עשרון ומחצה דאינו בתורה רק שהוא רוצה להביא כך אמרינן בזה כל שאינו בזא"ז בב"א אינו. דעיקר מנחה עשרון היא וכשבא להוסיף צריך להוסיף באופן דבא זה אחר זה. והגם דאינו דומה לכללא דכל שאינו בזה א"ז. דהא הכא כשהיא זה אחר זה איכא לכל א' קמיצה בפ"ע ובב"א מנחה אחרת היא דקומץ מכולם קמיצה אחת. מ"מ אפשר לומר זה הטעם **לפמ"ש התוס' בעירובין (נ'.) דהיכי דאפשר לשתיהן לחול ל"א כ"ש בזא"ז אפי' בב"א אינו. הכא נמי ליכא למימר הכי כיון דאפשר להכשיר הכל. אכן מקושי' התוס' רי"ד בקידושין (נ"א.) לענין איסור בת אחת. מוכח דלא ס"ל כמ"ש התוס' הנ"ל. אך נראה דל"א כ"ש בזא"ז כו' אלא היכי דהראשון מונע השני לחול כמ"ש התוס' גיטין (מ"ב.) והכא דחצי עשרון בפ"ע א"י להביא משום דלית בי' שיעור מנחה הוא שפיר יוכל להצטרף לעשרון ולהביא בב"א כיון דהשתא איכא שיעורא:** וטעם אחר לא מצאתי בזה: מיהו לדידן דכל עשרון צריך לוג אפשר דלא אשכחן פחות מלוג שמן. אבל לראב"י דאפי' כמה עשרונות אין לו רק לוג למה לא יוכל להביא עשרון ומחצה. והנה תוס' (לעיל י':) כתבו דלא היו מקפידין על עשרון מצומצם והוסיפו עליו ע"ש. וא"כ מנ"ל דמחצה א"י להוסיף וצ"ע: שם במשנה ר"ש פוטר. צ"ע בעשרון ומחצה אי פוטר לגמרי או רק ממחצה עשרון פוטר אבל עשרון עכ"פ מחויב להביא ולזה הדעת נוטה. מיהו התוס' לא כ' כן: