שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שני · דף יג:
בגמ' וכן אתה אומר בשני בזיכי לבונה פירש"י שאם הקטיר א' מהם ע"מ להקטיר האחר למחר כו'. שמעתי להקשות הלא בלא"ה אין מפגלין בחצי מתיר למ"ש רש"י ותוס' דדוקא בקמיצה מפגלין בחצי מתיר דקמיצה ליתא בלבונה א"כ הכא בבזיכין הוי חצי מתיר ולכו"ע אין מפגלין. ולולי פירש"י הי' נראה לע"ד לפרש דנ"מ בהולכה שהוליך הבזיכין ע"מ להקטיר א' מהם למחר וכיון דאין מתיר מפגל את המתיר א"כ הוי כפיגול רק חצי מתיר דבזך השני שלא נתכוין להקטיר למחר לא נתפגל ולכן לר"י לא הוי פיגול אבל לרבנן דמתיר מפגל את המתיר הוי שפיר מפגל בכל המתיר. אבל לרש"י שפי' בהקטרה קשה:
שם אי בעי האי מקטיר ברישא כו'. הרמב"ם כתב (במעשה הקרבנות פי"ג הי"ב) דצריך ליתן את הלבונה על הקומץ ולהקטירן ביחד וע"ש במל"מ שהיא גמ' בסוטה (י"ד.) ותמה כמ"ש רש"י כאן ד"ה ליקוט לבונה. דלאחר הקטרת הקומץ הי' מקטיר הלבונה. וכן יש לתמוה על מ"ש רש"י לקמן (ט"ז:) דאין מתן כלי בלבונה ע"ש. מיהו לשון הגמ' כאן אי בעי מקטיר לא משמע כסוגיא דסוטה [ועי' בתוס' לקמן (י"ד. ד"ה והלבונה) ובזבחים (מ"ג.) מ"ש בזה]:
שם ורבנן כי אמרינן אין מתיר מפגל את המתיר היכא דלא איקבעו בחד מנא. וקשה לי א"כ ב' בזיכי לבונה דלא איקבעו בחד מנא לא יפגלו זה את זה לרבנן ולעיל אמרי' וכן אמר ר"י בב' בזיכי לבונה. משמע דלרבנן מפגלין זה את זה. ונראה דכיון דמונחין ב' הבזיכין על השלחן חשיב השלחן לגבייהו כחד מנא שהרי סילוק בזיכין במקום קמיצה היא:
שם אר"י ליקוט לבונה בזר פסולה כו'. צ"ע מהא דמשמע בכל הסוגיא לעיל בפ"ק (ז':) דסילוק בזיכין דלחם הפנים הוי במקום קמיצה וה"ה ליקוט לבונה מן המנחה דהוי ממש כמו סילוק בזיכין. ואפשר דהתם כיון דכבר קדשינהו בבזיכין ועומדין להקטרה הוי עבודה טפי מליקוט לבונה דצריך להניחו עוד בכלי שרת כדי להקטירן להכי הו"א דלא חשיב עבודה:
שם א"ר מרי אף אנן נמי תנינא וכו'. ודחי לה בגמ' מ"מ י"ל דדינו דר' ינאי אמת וכן פסק באמת הרמב"ם (פי"א מפסוהמ"ק) דנטלן זר פסול. אבל תמוה כמ"ש המל"מ שם ג"כ דהא פסק הרמב"ם דהולכה שלא ברגל ל"ש הולכה. ובגמ' אמרינן דר' ינאי ס"ל דשמי' הולכה ואיך מזכי הרמב"ם שטרא לבי תרי. וצ"ל בדוחק דהולכה בעלמא דאפשר לבטלה דמה"ט ס"ל לר"ש אליבא דרבה ור"י בזבחים (י"ד.)] דהולכה לעולם כשרה בזר לכן עכ"פ שלא ברגל לאו שמי' הולכה אבל נטילת הלבונה דעבודה שא"א לבטלה היא אפי' שלא ברגל הוי הולכה, וכעין זה תירץ במל"מ ע"ש. ועדיין צ"ע מנ"ל להרמב"ם זה החילוק: