שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלישי · דף לג.
בגמ' הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאסתוירא. לע"ד נראה לפרש כי סיכתא היינו שהוא נמשך כנגר תוך עובי המזוזה מחוץ לפנים בעומק כמו היתד שתוחבין אותו בפנים ואינו ניכר מבחוץ רק ראשו ולכן פסולה. וכאסתוירא שהניחו לרוחב המזוזה מושכב כיון דכולו ניכר מבחוץ כשר. שכן אסתוירא הכל בגילוי ולא שיהי' נסתר בעומק הסף כנ"ל. רק שלא מצאתי לי חבר בפי' הזה. והרמב"ם השמיט ולא הביא האי חילוקא דכסיכתא ואסתוירא. וא"י הטעם:
שם ההוא רגיל הוי כו' במזוזה הלך אחר הרגיל. הי' נראה לפרש דלגבי פתח הפתוח מביתו לביהמ"ד איתמר. ורש"י פי' דהיא מילתא בפ"ע דביש לו ב' פתחים עושה מזוזה בפתח הרגיל. ולפי"ז אין מובן מה דמייתי לגבי פתח הפתוח לביהמ"ד ואפשר לפרש לפירושו של רש"י דבפתח הפתוח מביתו לביהמ"ד הספק הוא כיון דמצד הבית מחויב במזוזה ומצד ביהמ"ד פטור לכן אי יש לו באותו בית פתח רגיל למקום אחר ועושה שם מזוזה פטור פתח זו דלביהמ"ד אבל אם פתח האחרת אינו רגיל בה א"כ מחויב מצד ביתו לעשות מזוזה בפתח הזה שהולך לביהמ"ד כיון דרגיל בפתח זה: