שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלישי · דף לב.
בגמ' לא אריוח. וקצת קשה אכתי מנ"ל לר"ה לחלוק על ר"מ הא ליכא תנאי דפליג עלייהו. וצ"ל משום דרשב"א אמר ר"מ הי' כותבה משמע דאית מאן דפליג:
שם הא מורידין עושין אמאי הכא סתומות והכא פתוחות. לכאורה תמוה אפי' אי גם מזוזה סתומה נמי קשה דהא בפרשת שמע בסוף באותו שורה עצמה בתורה כ' שם התחלת פרשה שני' ואיך יעשה ממנה מזוזה. וע"כ שמוחק אותן התיבות א"כ נעשית פתוחה. וכמו כן בתחילת פ' והי' א"ש כ' בתורה באותו שורה מפרשה שלפני'. וע"כ צריכין לומר דודאי ידע גם בס"ד דכותב למטה בגליון פרשת והי' א"ש. והשתא משכחת לה דסוף הדף מסיים פ' שמע ובאותו שורה מתחיל והי' כי יביאך ע"ש פ' ואתחנן ולא הי' כתוב רק תיבת והי' ויכול להוסיף אם שמוע עד כל פרשה אחרונה. אבל אי במזוזה פתוחה א"א לעשות משום תיבת והי' שכ' בסוף שמע באותו שורה. ומשני הגמ' דלהשלים פי' שלא נגמר גם פרשת שמע באותו דף רק שורה אחרונה דשמע כתב בדף השני. והשתא יכול להוסיף בגליון אחר שמע שורה אחרונה ולעשותה פתוחה ויכתוב אח"כ והי' א"ש. וכמו שכתבתי מצאתי ג"כ בחי' הרשב"א הנדפס מחדש על מנחות. אך לשון התוס' תמוה לפ"ז שכ' כגון שכ' פ' שמע בסוף העמוד כו'. הלא גם בס"ד ע"כ הכי מיירי. רק עיקר התירוץ שלא נשלם למטה כל פרשת שמע כמ"ש. א"כ עיקר חסר בדברי התוס' וצ"ע:
גם ילה"ק אהא דאמרי' לימא מסייע לי' כו'. דילמא הפי' לקח מן הגליון לכתוב עליו מזוזה דגם זה אסור כמ"ש בטוש"ע (יו"ד סי' ר"צ) ע"ש]. וצ"ל דלשון עושין משמע לעשות מעיקר הפרשה מזוזה:
שם אידי ואידי בתפילין. עי' בתוס'. ויותר נראה מלשון הגמ' דלההיא תירוצא עיקר שינה דפסול במקום הכתיבה ובתפילין לאו דוקא דה"ה במזוזה דבשניהם שינה מקלף לדוכ' ולהיפוך כשר רק שינה דין כתיבה דקלף ע"ג שער ודוכסוסטוס ע"ג בשר פסול, ולפי דמעיקרא ס"ד דבזה ובזה פי' בתפילין ובמזוזה קאמר אידי ואידי בתפילין ואה"נ דאידי ואידי במזוזה ולרבותא נקט תפילין דמ"מ אי הי' כותב על דוכסוסטוס כדינו הי' כשר. ועפי"ז יש לפרש גם הסוגיא דשבת שהביאו התוס' ודו"ק: