אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק שלישי › דף ל.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלישי · דף ל.

דף כט:

בגמ' יחיד קורא אותם. לפירש"י צ"ע הטעם מה בכך דנשתנה מכל התורה מ"מ כיון דיש באלו הח' פסוקים כדי קריאת ב' אנשים למה לא יוכלו לקרות כ"א ג' פסוקים. והי' נראה לפרש דיחיד קורא אותם היינו שאין לקרות אותם ביחד עם הכתוב מקודם רק יחיד יקרא אותם בפ"ע כיון שנשתנו [כן פי' השטמ"ק בב"ב (ט"ו.) בשם הר"י מיגאש ע"ש] מיהו אין המנהג כן. והרמב"ם ז"ל (פי"ג מה' תפלה) פירש דנקראין אפי' ביחיד וא"צ עשרה אע"פ דכל קה"ת אינו בפחות מעשרה שמונה פסוקים הללו שאני ע"ש. עי' בתורת חיים בב"ב שם שהוכיח כפי' הרמב"ם. ועל פרש"י הקשה כנ"ל]:

שם אפשר ס"ת חסר אות אחת כו'. לכאורה הי' נראה ליישב דגם ת"ק מודה דנכתב כל התורה רק שלא הי' נכתב בצירוף אותיות הללו רק כל האותיות ביחד כמ"ש הרמב"ן בחומש בהקדמה דקודם שקיבל מרע"ה התורה הי' התורה כתובה כך במרום רק שניתנה אליו באלה הצירופים ושמונה פסוקים אלו לא היו מפורשים הצירופים למשה רק ליהושע וכן מסתבר דהא אין מגלין כל שבחו של אדם בפניו וכתי' ולא קם נביא כו' רק שלא נגלה זה הצירוף למרע"ה. ומיהו אפשר דעדיין זה מקצת שבחו היא, וגם אפשר דביום מותו מגלין אפי' כל שבחו כדאשכחן אל תאמין בעצמך עד יום מותך. משמע דביום מותו א"א להשתנות לכן מותר לספר כל שבחו. אך לשון הברייתא משמע דמשה לא כתב כלל הח' פסוקים. והי' אפשר לומר דר"ש דקאמר שכתבן בדמע נתכוין למ"ש שהי' מעורבין האותיות. ושמעתי שכ' כן באיזה ספר. אך לפי"ז קשה מאי דקאמר הגמ' דלא כר"ש אדרבא להאי שיטה א"ש טפי דיחיד קורא אותן דאין לחלקם לב' קריאות דלפי מה שכתבן משה הוי כולו ענין אחד ולא נחלק לח' פסוקים כלל וכל פסוק דלא פסקו משה באורייתא לא פסקינן לכן יתכן יותר לומר דדעת ת"ק הכי היא כמ"ש:

שם כחוטף מצוה מן השוק. מפירש"י משמע דקיים המצוה דכתבו לכם (וכ"מ בנמו"י בה' קטנות] רק כלפי דסיים דכתבו כאילו קבלו מהר, סיני קאמר דלוקח מן השוק אינו חשוב כל כך. אבל יותר נראה לפרש משום דכתיב כתבו לכם לכן הלוקח אינו מקיים זו המצוה [כמ"ש הרמ"א (סי' ע"ר) ועי' בט"ז שם] ומ"מ נראה בנותן לסופר לכתוב בשבילו מקיים שפיר המצוה אכן כתבו בעצמו הוי כקיבלו מהר סיני נמצא ג' חילוקים בדבר:

תוס' ד"ה אבל יתירות כו' יש טועים כו'. וצ"ע נהי דודאי שפיר כתבו התוס' דיתירות נמי פוסל והכא שאני דחוזר ומתקן. אבל מ"מ כשיש ספק אי חסר אי מלא נראה דשפיר טפי לכתוב מלא מלכתוב חסר דביתיר י"ל דל. וגם דיוכל למחוק אותו. אבל חסר ודאי גרע טפי. ולכן נלע"ד דגם תוס' מודים לזה דבספק כותבין מלא. רק כוונתם על הטועין שאין מטריחין עצמם לברר הספק דחושבין דליכא קפידא ביתיר ע"ז קראו להם טועין כנ"ל בזה [וגם מ"ש בפסקי תוס' יש לפרש כן]:

בתוס' ד"ה מכאן ואילך כתב יהושע כו' וקשה כו'. אפשר ליישב דנהי דנפטר משה רבינו ע"ה בע"ש מ"מ הקבורה הי' בשבת דלא הי' בידי אדם ועיקר ביטול ביהמ"ד וצידוק הדין שלו הי' בשעה שנקבר ונעלם מעין בני אדם דהא כתיב ולא כהתה עינו פירש"י אפי' אחר מיתתו. נמצא דלא הבינו בני אדם כלל שמת ולא נתעצבו במיתתו עד שנקבר ונעלם מעיניהם הבינו שנסתלק מן העולם לכן צידוק הדין שלו וביטול ביהמ"ד הי' בשבת כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה