אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק שלישי › דף כו.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלישי · דף כו.

דף כה.

בגמ' אבל מקצת שירי' לא כו'. לעיל (ט':) מסיק הגמ' בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה דאע"ג דמקטירין הקומץ מ"מ אסורים השיריים באכילה וצ"ע בנטמאו מקצת שירי' דלכאורה בזה מותרין באכילה הטהור שנשאר דהתם ממעט מדכתיב והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת [א"כ ליכא למעט אלא אבוד ושרוף]. מיהו הרמב"ם (פ"א מה' פסוהמ"ק) כתב בכולהו דאין נאכלין: שם במשנה שלא בכלי שרת פסולה ור"ש מכשיר מפרש בגמ' טעמי' דר"ש דיליף מקרא בא לעובדה ביד כו' ע"ש. ויש לעיין דהא לדידן צריך להיות קידוש קומץ בכלי שרת וגם נתינה על המזבח בכלי שרת הרמב"ם (בה' מעה"ק פי"ג) וגם (בה' פסוה"מ פי"א) דאם לא הקטיר בכלי שרת פסול ע"ש א"כ מקרא דמייתי ר"ש אין ראי' דלא בעי קידוש בכלי שרת רק דעובדה ביד היינו הקטרה א"כ י"ל דר"ש מכשיר היינו הקטרה ביד אבל קידוש כלי גם ר"ש בעי. מיהו בגמ' לא משמע הכי. והנה רש"י פי' דר"ש מכשיר אם לא נתן הקומץ לכ"ש אבל המנחה לכו"ע צריך להקדישו בכלי אבל הרמב"ם במשניות פי' דלר"ש א"צ שום כלי במנחה מקרא דכחטאת וכאשם ע"ש. נראה דס"ל להרמב"ם דלר"י ברי' דר"ח א"צ כלי כלל והיינו דפליג ר' ינאי וקאמר כיון שקמצו מכ"ש לומר דר"ש מודה דמעיקרא צריך כלי שרת ובהא פליג על ר"י ברי' דר"ח דלפי' רש"י לא נתבאר דברי ר' ינאי הגם דלקמן פירש"י דלר' ינאי כשר אפי' שמאל מ"מ אי הא הוי עיקר חידושי' דר' ינאי הו"ל לפרושי אפי' בשמאל וחסר העיקר מן הספר ולפי' הרמב"ם א"ש:

שם הקטיר קומצה פעמים כשרה. כתב הרע"ב אבל ג' או ד' פעמים פסולה דליכא הקטרה פחות מכזית. ויש להסתפק בכוונתו אי דוקא כשחלק הקומץ לג' חלקים דליכא בכל חלק כזית פסול אבל כשהשאיר כזית שלם והקטירו שפיר יכול להקטיר הנשאר אפי' מקצת מקצת פחות מכזית וכן מסתבר. ובהכי יש לפרש ג"כ הגמ' דהקטיר שומשים שומשים ע"ש בתוס' שנדחקו בזה. וכן משמע לי מלשון הרמב"ם (פי"א מפסוהמ"ק) אבל הכ"מ שם כתב להיפוך דצריך להיות בכל הקטרה כזית. אכן כמדומה שיש ט"ס בכ"מ ע"ש וצ"ע:

שם מיתיבי הקטר חלבים כו' הקומץ כו' משמע בפי' דהאי ברייתא כר"ש אתיא. ומהתימא על הרמב"ם (פ"ב מפסוהמ"ק) שהעתיק האי ברייתא לדידן ובזה כבר עמד הלח"מ שם ונדחק ליישב. אכן ביותר מזה תמהני שהרי הרמב"ם עצמו שם (פי"א) כתב בפי' אי לא הי' המנחה בכלי שרת או לא הי' הקומץ בכלי שרת או לא העלה בכלי שרת למזבח פסולה. ותימא על הלח"מ שלא עמד בזה וצע"ג ליישב. וחתני מ' יעקב מאיר נ"י רצה ליישב כוונת הרמב"ם דצריך להעלותו על המזבח בכלי שרת אבל גוף הקטרה כשר בידים בלי כלי [שוב מצאתי כן בקרן אורה ועי' בירושלמי סופ"ה דפסחים כאן במגיס כאן ע"ג המזבח. ובק"ע ופ"מ שם] וזה דוחק:

שם בשמאלו וחישב עלי'. פשט הברייתא נראה דהיינו בקמץ בשמאלו וחישב עלי' להכי ליכא כרת דלא קרב המתיר כמצותו כיון שקמץ בשמאל. אבל רש"י נראה שהבין דקאי ארישא דקמץ בימינו ונתן בשמאלו. ותמהני דא"כ למה פסול דמחשבה באינו ראוי לעבודה כשר היא כדלעיל פ"ק במנחת עומר דעלה מייתי רבא הך כללא דאין מחשבה פוסלת באין ראוי לעבודה:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה