אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק שלישי › דף כ.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלישי · דף כ.

דף יט:

בגמ' ברית אמורה במלח משמע דאל"ה הו"א לא מלח כשר וכן ס"ל לר' יוסף לתנא דמתני'. וקשה נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד א"ע לא מהני דכתיב ולא תשבית מלח ברית. וכ"כ הרמב"ם (פ"ה מה' אסוה"מ) המקריב דבר על המזבח בלי מלח לוקה ובאמת הקשיתי על הרמב"ם בזה די"ל דעיקר הלאו מה שלא נתן המלח וזה הוי לאו שאין בו מעשה כמ"ש הרמב"ם בעצמו (פ"א מה' חגיגה) גבי ראית פנים בלא קרבן ברגל דהוי לאו שאין בו מעשה דהראי' מצוה בפ"ע והעבירה מה שלא הביא עמו קרבן וה"ה הכא ההקרבה מצוה והעבירה מה שלא נתן עליו מלח. ובע"כ צריכין לחלק דשאני התם דהבאת קרבן עכ"פ מהני אח"כ ויש לו ג"כ תשלומין כל שבעה אבל הכא דהמצוה ליתן עליו מלח [בשעת הקרבה] הוי ההקרבה בלי מלח גוף העבירה ויש בה מעשה. וא"כ נימא אי עביד לא מהני והוי כלא הקטיר כלל וצ"ע:

שוב ראיתי דז"א דהא כל מילי דקדשים **כן כתב בשעה"מ (פ"א מה' ק"פ) וע"ש שהביא בשם הריטב"א דהיכי דאיכא לאו לא צריך שינה הכתוב לעכב. ותמו' מסוגיא דהכא דאיכא נמי לאו דל"ת מלח ואפ"ה בעי קרא לעכב וצ"ע:** דלא מעכבי נמי עכ"פ איסורא דאורייתא הוא וכן זר שעבד דצריך קרא דמחלל עבודה (בזבחים ט"ו:) אע"ג דלקי וע"כ דבקדשים צריך קרא לעכב. ולא אמרי' א"ע לא מהני:

שם ואבע"א כיון דכתיב בי' ברית כמאן דתנא בי' קרא. נראה דלהך תירוצא לכו"ע אית להו דמלח מעכב ופי' דמתני' לא מלח כהן אלא זר. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו דמה דפריך וכי תעלה ע"ד זר קרב לגבי מזבח ודאי קושיא חלושה היא דמה בכך שקרב ומלח וגם משכחת שמלחו מקודם דנהי דהמצוה למלוח [מנחות] בראש המזבח וקרבנות בראש הכבש] מ"מ ודאי במלח מקודם ג"כ כשר רק כוונת הגמ' הי' דלהכי דוחק לפרש המשנה מלח זר דלא שכיח כן אבל השתא הדרינן מזה ומפרשים לא מלח כהן אלא זר כנ"ל פשוט וכן מצאתי בלח"מ (פ"ה מאסוה"מ):

שם בגמ' אחרים דבאין חובה לה מאי ניהו עצים כו' אימא לבונה ואייתי דם דאיכא נסכים. לא נתבאר פי' הגמ' דלכאורה נראה הכוונה על הברייתא דמשמע מינה דמצד הפרט דאחרים באין חובה אימעוט דם שהרי מקשה אי מה הפרט שמתיר אביא דם. מוכח דמצד באין חובה אימעוט דם וע"ז פריך אימא אחרים באין חובה לבונה ונרבה דם. וכוונת הגמ' דאי נפרש אחרים חובה עצים א"כ צריך להיות כמו עצים שנצרך לגוף הקטרה דקומץ אבל הנסכים מילתא בפ"ע היא. אבל אי פי' אחרים כו' לבונה דהוא נקטר בפ"ע לשיטת רש"י לעיל (י"ג:) ע"ש] שפיר ה"ה נסכים חשיב באה חובה לה. וע"ז משני הגמ' דאפי' נימא אחרים חובה לבונה נמי לא דמי לנסכים דלבונה בכלי אחד. אבל מה דסיים הגמ' אבל עצים כי היכי דמתכשרא בהו מנחה הכי מתכשרא בהו כולהו קרבנות א"י פירושו. חדא מה קשיא להו תו דצריך לסיים הכי להוי נמי עצים בכלל אחרים באין חובה אתי נמי שפיר. ותו דאי מסיק הגמ' דכיון דפרט הכתוב קרבן מנחה משמע דוקא אחרים חובה לה יותר משאר קרבנות והיינו לבונה. א"כ מה מקשה תו הברייתא אי מה מנחה שמתיר איך אפשר לומר כן א"כ למה פרט מנחה הלא כל קרבנות מתירי' הם וצ"ע בפי' הגמ':

שם נסכים בהדי אימורים קאתי. צ"ע לפי הס"ד דגמ' אם נאבדו או נטמאו האימורים דהזבח כשר דהקטרת אימורים לא מעכבא נימא דפטור מנסכים וזה דבר תימא דהתורה חייבה נסכים לכל קרבן:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה