שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק רביעי · דף נא:
בגמ' וסבר ר"ש משל ציבור דאורייתא והתנן כו' צ"ע למ"ד מדאורייתא משל יורשין איך יתקנו חכמים שיהי' משל ציבור. ואולי ס"ל לגמ' דב' הדרשות אמת מבניו וחק עולם. ובאמת יש לעיין למ"ד משל יורשים דלפי הדרש אחד מבניו משמע דוקא בן ולא יורש אחר א"כ היכא שלא הניח בן י"ל דהוי משל ציבור וה"ה אם הבן לא רצה להקריב מוטל החיוב גם על הציבור וצ"ע בזה. ומלשון הרמב"ם (פ"ג מה' תו"מ) משמע דדוקא באותו יום שמת מחויבין היורשים להביא אבל אם שהה כמה ימים ולא מנו כ"ג החיוב על הציבור ע"ש בלשונו שכתב אם מת קודם תמיד של שחר. ובזה הי' מיושב מה שתמה עליו הכ"מ ולח"מ דבהל' שקלים מביא דמשל ציבור בא. אך קשה האיך יפרנס סוגיא דהכא וצ"ע בכוונת הרמב"ם בזה:
שם תקנו דליגבי מיורשים. כאן יש לפרש דהתקנה הי' שהיורשים יתנו הדמים וימסרו לציבור כיון דמה"ת משל ציבור אתי:
שם שלא יהא מועלין באפרה דאורייתא היא. כאן נמי קשה לס"ד דמה"ת יש מעילה באפרה איך יתקנו חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה. ואפשר הבינו הפי' שלא יהיו מועלין היינו שלא יביאו קרבן מעילה דהוי בשב ואל תעשה:
בתוס' ד"ה חטאת תימא וכו'. ולע"ד אין זה תימא די"ל דאפי' קדשי ב"ה לא הוי רק היא טהרתן של ישראל וכמו כל מקוואות של ציבור. והא דאי' בכמה דוכתי בש"ס דפרה קדשי בה"ב היא משום דבא ממעות הלשכה י"ל דזה עצמו נלמד מקרא דחטאת היא שמועלין בה **כן כ' הרע"ב בשקלים (פ"ד מ"ב). אבל התוס' בב"ק (ע"ז:) כ' טעמים אחרים ע"ש. ולפמ"ש שם משום לב ב"ד מתנה ומדאורייתא אינה באה מתרומת הלשכה רק מקדש בה"ב שפיר הקשו הכא:** א"כ מידי דקדושה היא ובא ממעות הלשכה אבל אי לא הוי כתיב חטאת הו"א דלא בא מתרומת הלשכה ג"כ. וצ"ע לדינא מה שחדשו התוס' שיש בפרה מועל אחר מועל דלמ"ד דלא הוי קדשי מזבח י"ל דאין בה מועל אחר מועל. ואפשר כוונת התוס' דמחטאת היא יליף דהוי קדשי מזבח וממילא יש בה מועל אחר מועל אבל לדידן דקיימ"ל דקדשי ב"ה היא מודין התוס' דאין בה מועל אחר מועל וצ"ע. [אבל מדברי התוס' בחולין (דף י"א.) משמע דגם למ"ד דהוי קדשי ב"ה דרשי' חטאת היא דמועלין בה ע"ש]: