אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק רביעי › דף מח:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק רביעי · דף מח:

דף מח.

בגמ' תנא דבי לוי דגמר שלמי חובה משלמי נדבה כו'. תמהני מה ראי' היא זה דהכא דאיתקש כבשי עצרת לחטאת לזכרי כהונה שפיר י"ל דאין היקש למחצה. אבל התם דלא איתקש לשום דבר י"ל דהיקשא לשלמי נדבה עדיף מהיקשא דחטאת. וטפי הו"ל לגמ' למיתלי בדון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרה. ואולי הי' להם איזה דרשא גם בשלמי נזיר לחטאת לאיזה ענין. מיהו לקמן בעולת נזיר ומצורע נמי מדמי הגמ' להכא וצ"ע:

שם ואין טעונין לא לחם ולא זרוע. צ"ע אי הפי' דא"צ ליתן לכהן. אבל מ"מ אסור הזרוע לזרים ככל חומר שלמי נזיר כמו דנאכל ליום ולילה. או נאמר דמותר גם לזרים, ולפ"ז בכבשי עצרת נמי בשחטן בפסול שלא לשמן או קודם זמנם יהי' מותר הבשר גם לזרים כשלמי נדבה [הגם דליכא שלמי נדבה בציבור. הני ממילא הוו נדבה) וצ"ע בזה. ועי' ברמב"ם (פט"ו מה' פסוהמ"ק) שלא הביא כלל הך ולא זרוע ע"ש:

ברש"י ד"ה חוץ משלא לשמן כו' דגבי חטאת כתיב עולת מצורע ועולת נזיר כו'. לא ידעתי למה השמיט עולת יולדת דכמו כן כתיב א' לעולה וא' לחטאת כמו בנזיר והגמ' מקשה על כולם:

תוס' ד"ה איתיבי' כו' דהתם אינהו גופייהו חזו לעולה כו' נראה כוונתם דחזי לשחטן לשם עולת נדבה דאע"ג דפסול לשמן. שלא לשמן כשירין כמ"ש אח"ז בשם הגמ' בזבחים. וא"כ צ"ל דמיירי התם דשחטן בחוץ שלא לשמן לפי' הגמ' שם כאן ששחטן לשמן. ומ"ש עוד התוס' תימא כו'. אין זה תימא דג' מחלוקת בדבר. דודאי ת"ק דהתם פליג אברייתא דהכא. ור"ש מילתא אחריתא היא לומר דלא חל כלל ההקדש כמו דס"ל בסוף מכילתין דכל שלא התנדב כדרך המתנדבין לא חל ההקדש:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה