אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק רביעי › דף מ:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק רביעי · דף מ:

דף מ.

בגמ' הכא דעשה בעלמא לא כ"ש. תמוה הלשון דהא בלאו דכלאים קמיירי דאי אינו מקיים העשה עובר גם בלאו. (וללישנא בתרא דרש"י לעיל דפי' דחיישינן דימכרו הנסיון י"ל דלא הוי רק כעין גזירה לגזירה גבי איסור כלאים. דניחוש שמא ימכרו הנסיון ושמא יטלו אותו לסדין דלא שכיח כלל בגד של סדין דעיקר טליתים הם מצמר ומשום הא לחוד לא הי' גוזרין רק משום דיש עכ"פ חשש ביטול מצות עשה דתכלת גם לבגד צמר משו"ה גזרו א"כ לא הוי רק עשה):

שם ר"א אזיל בתר כנף פרש"י ועביד אפכא. קשה כיון דעיקר בגד של עור דלא הוי עלה שם בגד יהי' חייב בשביל הכנף. ולולי דבריו הי' נראה דר"א לא בא רק להקל ולא להחמיר דאפי' הבגד פטור כל שהכנפים של עור דכולא בגד בעינן כנ"ל. גם הי' אפשר לפרש אף בתר כנף להצריך ציצית גם אי הכנף של בגד. אבל לא לפטור בהיא בגד ] וכנפי' של עור]:

שם השתא בבל תוסיף קאי כו' פירש"י והתוס' קשה להבין חדא דלשון הגמ' משמע דבדרך תמיהא קאמר לומר דחשיב מעשה. ותו מה סברא היא זאת דכיון דעבר על ב"ת ובטל המעשה יחשב הקציצה דציצית הקודמין מעשה לציצית הללו ותו דלדבריהם נשאר הגמ' בקושיא. ותו תמהני על רש"י דפי' לקמן בסמוך דטלית פטורה היינו הטיל למוטלת וכתב דכל הח' חוטים ציצית קרינן בהו ע"ש. וזה תימא למ"ש כאן דכל ההכשר נעשה בקציצת הד' חוטים א"כ כל זמן שהי' כל הח' הנך לאו ציצית הם וצע"ג. ולע"ד הי' נראה לפרש להיפוך דרבא קאמר כיון דעבר על בל תוסיף ומלקין אותו ע"כ חשיב עשיה וע"ז מתקיף ר"פ דא"כ לרבא אם לא נתכוין להוסיף יהי' פסולה ע"כ תירץ הוא דגם אי מתכוין לבטולי להסיר את החוטין הקודמין שפיר חשיב ג"כ מעשה.' נמצא דלעולם כשר אי נתכוין להוסיף איכא טעמא דרבא ואי נתכוין לבטולי איכא טעמא דר"פ כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה