שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף יב:
בגמ' הא מני ר"א היא. תמוה לי טובא סברת הגמ' דנהי דר"א אינו מחייב בחוץ בהקטרת חצי קומץ או חצי מתיר משום דכה"ג בפנים לא הוי מרצה מ"מ לענין מחשבת חוץ ולמחר למה לא יהי' בכלל האכל יאכל. ורש"י הוסיף לבאר טעם ר"א דאין הקטרה בכזית ומנ"ל הא עיקר טעמא דר"א דלא הוי מרצה בפנים. ותו תמוה לי דמ"מ לר"א נמי משכחת להקטיר כזית האחרון בחוץ דבזה מודה ר"א דבהקטיר כזית האחרון בחוץ חייב כרת וצע"ג:
שם בגמ' לא נצרכא אלא לקומץ דמנחת חוטא. הקשה רש"י דסיפא להקטיר לבונתה תיקשי ע"ש. ונ"ל דהא איתא שם באותה משנה בזבחים דמודה ר"א בהקטיר בפנים ונשאר כזית והקטירו בחוץ או הקטיר קומץ בפנים ולבונה בחוץ חייב. וא"כ ע"כ הא דקאמר דכזית לא שייך לר"א. היינו דלא פסיקא למיתני להקטיר כזית דמשמע בין כזית ראשון או אחרון. וכמו כן להקטיר קומצה דהקומץ מקטירין קודם הלבונה כמ"ש רש"י לקמן (י"ג:) ד"ה ליקוט לבונה]. אבל להקטיר לבונתה א"ש כיון דהלבונה מקטירין אחר הקומץ הו"ל כחושב להקטיר קומץ בפנים ולבונה בחוץ והוי פיגול גם לר"א כנ"ל:
שם לאו מילתא היא דאמרי. ותמוה טובא כמ"ש התוס' דמה דחלות פסולות הא הכא נמי השירים אסורים באכילה ולהדיא מדמה הגמ' לעיל הא דנפרסה הלחם פסול מטעם שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אבל שם הקטרה מנ"ל דלא הוי לענין פיגול ולאפקועי' ממעילה. ותי' התוס' דחוק מאוד. ולכן נלע"ד דעיקר מה דאמר רבא לאו מילתא היא דאמרי שיהיה חסר עדיף מיוצא דהא חזינן לענין איסור אכילה דחסר גרע מיוצא אבל עיקר האיבעיא לא איפשטא. ובהכי מיושב שיטת הרמב"ם (פט"ז מהל' פסוהמ"ק) דאע"ג דפוסק כר"ע דזריקה מועלת ליוצא ופוסק בנפרס א' מן הלחם כולן פסולות. ומ"מ בעיא דהכא הביא דספק היא ע"ש: