שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ז:
בגמ' ואם איתא לילף מדם. מכאן נראה פשוט דבדם צריך לקבל בכלי שיעור כל הזיות. אבל מלשון הרמב"ם (פ"ד ממעה"ק ה"ח) נראה דסגי בכדי הזאה אחת. והמל"מ שם האריך להביא ראיות להרמב"ם ותמהני ע"ז דא"כ איך נלמד מזה לפסול קומץ שהניחו בב' כלים הא הקטיר הקומץ פעמים כשר ולא דמי לדם דהזאה אחת א"א לחלק א"ו דגם בצריך הרבה הזאות צריך לקבל כדי כולן בכלי אחד. ואולי יש לחלק קצת כיון דלכתחילה מקטירין הקומץ בפעם אחת לא דמי להרבה הזאות דלכתחילה כל הזאה בפני עצמו נעשה. ועיקר נראה כשיטת רש"י ותוס':
שם בגמ' מקנח ידו בגופה של פרה. תוס' דחו פירש"י וכתבו משום דכתיב דמה ישרוף צריך לקנח בגופה של פרה. וקשה לשיטתם א"כ איך מסיק הגמ' דמקנח אצבעו בשפת מזרק הא נחסר זה הדם מן השריפה. וגם קשה א"כ למה הוצרך הגמ' ליישב גמר הזאה אחת מקנח אצבעו גמר כל הזאות מקנח ידו. בלא"ה א"ש גמר הזאה א' מקנח בשפת מזרק גמר כל הזאות מקנח בגופה של פרה. מיהו הרמב"ם פוסק דגם בין הזאות מקנח אצבעו בפרה. וקשה דהיא היפוך הסוגיא. והכ"מ (בפ"ג דפרה) מיישב קצת ע"ש. ויותר נראה דהי' להרמב"ם גירסא אחרת בגמ' (כן הביא השטמ"ק גירסא אחרת ע"ש]: