שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ו:
בגמ' לא יביא מתוך ביתו וימלאנו. לפירש"י דס"ל לרבנן מנחה שחסרה קודם קמיצה פסולה קשה לפלוגי במנחה בעלמא ומאי שייטא הכא בקמץ בשמאל. לכן משמע כפי' התוס':
שם אלא הא קמ"ל רב קמץ ואפי' קידש. לכאורה כיון דעכ"פ רב פסק כבן בתירא אפשר דהלכה כבן בתירא דגם כמה תנאי פליגי בשיטת בן בתירא. מ"מ נראה דהלכה כחכמים ולשון הגמ' רב אליבא דבן בתירא קאי משמע דלא ס"ל כוותי' רק בשיטת בן בתירא הוסיף לומר אפי' קידש או דוקא קמץ לאיכא דאמרי:
שם לעולם עבודה היא ולא גמר עבודתה עד דעביד מתן כלי. לכאורה לפי"ז לכל מילי לא גמר עבודת הקמיצה עד דעביד מתן כלי וא"כ בהא דתנן לקמן (כ"ג.) נתערב הקומץ במנחה לא יקטיר לפלוג נמי בן בתירא דקודם שנתן לכלי יחזור ויקמוץ. ואפשר דדוקא להאי דינא דקמץ בפסול אתי קרא דוקמץ משם דיחזור ויקמוץ:
בתוס' ד"ה שהרי יוצא כו' וי"ל דאיברים ודאי ירדו כו'. בבה"ז מגי' ופירושו ג"כ תמוה. ולגי' שלפנינו נראה כוונתם שהדם עצמו כיון דכשר בבמה לכן אם זרקו לא ירד ואין מקנחין אותו אבל האברים שעלו ירדו. אך אכתי לא מתיישבת קושיתם דכיון דיצא הדם כשר בבמה להקטיר גם האיברים א"כ אף האברים] לא ירדו. ובאמת בזבחים (פ"ד:) תירצו דדם שהוא עיקר הקרבן פסול טפי אפי' מצינו בו הכשר בבמה ירדו ע"ש: