שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ג.
בגמ' אלמא קביעותא דמנא לאו כלום וכו' תמהו בתוספות מהא דלקמן (ק"ד:) איני יודע מה פירשתי. ומוקמי כר"ש. ותירוצם דחוק. ואפשר לומר דבאמת יש לעיין במה דמדמי הגמ' אהדדי כיון דלר"ש יצא ידי נדרו ממילא ה"ה בהרי זו במחבת והלא בנדר ע"כ טעמי' דר"ש דעיקר נדרו הי' המנחה ומה שהוסיף לומר במחבת על זה לא נדר רק דנקט מין א' מן המנחות אבל באמר זו במחבת חל על הסולת דין מחבת. וי"ל דגם לר"ש א"י לשנותו למנחה אחרת, ולכן י"ל דהגמ' בס"ד מדמי אהדדי ליישב דברי ר"ש אבל למסקנא דרוב זבחים קאמר י"ל דהגמ' חוזר מזה ולא תלינן בטעות כלל וממילא י"ל דגם לר"ש בזו במחבת והביא במרחשת לא יצא. וא"ש סוגיא דלקמן ומיירי שאמר על קערה סולת זו למנחה וא"י מה פירשתי ולכן צריך להביא חמשתן:
גם אפ"ל דלמאי דמסיק רב אשי דר"ש מחלק בין לשם מחבת בין לשם מנחת מחבת א"כ גם בהא דאמר ר"ש עלי להביאו במחבת והביא במרחשת יצא ידי נדרו הוא ג"כ דוקא בלשון זה אבל אמר עלי מנחת מחבת והביא מרחשת י"ל דלא יצא. וא"כ סוגיא דלקמן קאי אליבא דר"א ומיירי בפירשתי מנחת מחבת או מנחת מרחשת כנ"ל: