שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק עשירי · דף צב:
בגמ' ר"ש אמר החי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן. לכאורה קשה למה לי קרא מהכ"ת נימא דסמיכות שעירי ע"ז באהרן. וי"ל דלאפוקי דלא נמעט מהפר דפר טעון סמיכה בזקנים ואין שעירי ע"ז בזקנים רק באהרן להכי כ' החי. וצ"ע באמת מה דריש ר"ש מהפר:
שם בגמ' ולרבינא כו' קראי למה לי. וקשה דמהלכתא הו"א דשעיר הנעשה בפנים הוא דבעי סמיכה דומיא דשעירי ע"ז. ונראה דזה כוונת הגמ' במה דמסיק לא ידעינן הי נינהו. דפירש"י על שלמי צבור דחוק דהא ע"ז איכא ק"ו ולא צריך הלכה. הגם די"ל דהלכה אתי למעט אחריני. מ"מ יותר נכון לפרש על שעיר הנעשה בפנים. וכן משמעות הלשון וכן פרש"י כת"י]:
שם בגמ' קרבנו ולא הבכור. יש לפרש משום דבכור קדוש מרחם לא מיקרי קרבנו. וכן מעשר כיון דקדוש מעצמו היוצא עשירי. אך פסח קשה איך אימעט מקרבנו ואפשר דקרבנו משמע מה שרק הוא מקריב אבל פסח דכולן חייבין בו לא חשיב קרבנו. או אפשר דכולן מיתורא דקרבנו אתיין. ויש לעיין באחד עשר של מעשר אי בעי סמיכה דלעיל בנסכים מצריכין קרא שלא יהא טפל חמור מן העיקר. ואפשר כיון דגלי קרא בנסכים ה"ה בסמיכה. עי' ברש"י עירובין (נ':) ובתוס' בבכורות (ס"א.) מבואר כן דבעי סמיכה]:
שם בגמ' ומה שלמים שאינו בעמוד והביא כו' פסח שהוא בעמוד והביא לא כ"ש. לכאורה קשה דבכור ומעשר יוכיח דהוי ג"כ בעמוד והביא. והגם די"ל דאי לא הי' רק ב' קראי הוי ממעטין פסח ומעשר. ובכור לא הוי ידעינן. אך לפ"ז הו"ל לברייתא למנקט הסדר קרבנו ולא פסח בתחלה. ובתו"כ הגירסא אינו כמו בגמ' רק במעשר הק"ו מעמוד והביא וגבי פסח הק"ו משום דמרובה מצותה ע"ש בפ' ויקרא:
בתוס' ד"ה איכא למיפרך. תימא נילף מהיקשא כו' ע"ש. ויש ליישב דע"כ האי היקשא דזאת התורה לא קאי לענין סמיכה דקרבנות ציבור א"צ סמיכה (כן י"ל לפי' הקונטרס שהביאו התוס' לעיל (פ"ב:) ובזבחים (צ"ז:) דשלמים דהאי קרא בכבשי עצרת קאי שהם של צבור. אבל למ"ש התוס' שם ליכא הוכחה דמיירי בציבור א"כ שפיר הקשו כאן]:
בד"ה שכן וכ"ת חטאת ואשם כו' מה לכולהו דמתן דמים מרובה. לכאורה קשה לפ"ז הו"ל לגמ' לומר מיד האי פירכא דגם שלמים ב' שהן ד' ובכור ומעשר ופסח מתנה א' וי"ל דאין זה פירכא גמורה כיון דבכולהו אם נתן מתנה א' כיפר. רק על מה הצד פרכינן פירכא כל דהו כדאי' בחולין (קט"ו:) ע"ש]. ומחטאת ואשם גרידא לא מצי למילף דהם מכפרים והם קדשי קדשים רק במה הצד ומהני פירכא כל דהו: