אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק עשירי › דף פז:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק עשירי · דף פז:

פרק עשירי

בגמ' מחוק שבו הי' מודד לחביתי כ"ג פירש"י שלא הי' יכול להיות גדוש. ולכאורה הי' מסתבר לפרש הכי דבאמת דרך כבוד יותר למדוד עם גודש בעין יפה. רק בחביתי כ"ג לא הי' אפשר גדוש. אך לפ"ז לא יתכן מה דמסיק הגמ' דחצי עשרון לר"מ ועשרון לרבנן הי' מחוק. כיון דיותר הי' נכון להיות גדוש. א"כ מוכרחין לומר דאדרבא לעולם צריך להיות מחוק כדי שכל המדה יהי' בתוך מחיצות הכלי בפנים. רק לר"מ דגזה"כ לשנות בין עשרון דמנחות לעשרון דחביתין וצריכין לעשות א' גדוש. ושל חביתין א"א להיות גדוש הצריכו לעשות עשרון דשאר מנחות גדוש:

שם בגמ' ורמינהו מביא עשרון שלם וחוצהו. לכאורה אין מובן ס"ד דהמקשן כיון דתני בהדיא וחוצהו. ויתכן לפי' הרמב"ם (פי"ג מה' מעה"ק) דהחלות היו מחלקן לב' חצאים י"ב חצאים בבוקר י"ב חצאים בערב. א"כ לס"ד דגמ' וחוצהו קאי על החלות. וחידש התרצן דגם הקמח היו מחלקין ג"כ כדפסק שם הרמב"ם באמת דב' חלוקות הוי ע"ש:

שם בגמ' במה מחלקן לחלות ביד או בכלי כו'. מכאן סייעתא גדולה לשיטת הרמב"ם הנ"ל דהחלות עצמן היו צריכין לחלק לב' חלקים שוין ולהכי מיבעיא לי' במה מחלקן. וגם הא דמשני דטורטני יכניס לשון קללה ג"כ בלחם אחר אפי' מיירי קרא. אבל לפי' הראב"ד קשה כיון דששה חלות נעשו מחצי עשרון וששה מחצי. א"כ נחלקו שפיר. ואי דגוף הששה חלות צריכין לחלק אותן שוה בשוה הו"ל למיבעיא בכל מנחות שהיו עשוין עשר חלות במה מחלקן [עי' ברש"י כת"י מ"ש לחלק בין שאר מנחות לחביתי כ"ג]:

שם בגמ' והאר"י לדברי האומר טפחיים קופל נמצא שלחן מקדש כו'. צ"ע מה קושיא דילמא למידי דחזי לי' קאמר דמקדש אי הובא הלחם לחלל זה הוקדש. וצ"ל דעדיפא מיני' משני דגם קמצים מקדש ליפסל. ובפי' מקדש לפסול כתב רש"י לפסול ביוצא. והתוס' הקשו ע"ז דהא המנחה כבר נתקדשה. וא"י כוונתם דנראה דלצדדים קאמר מקדש ליקרב וודאי מיירי אחר קמיצה מכלי שרת. ומקדש לפסול היינו המנחה או קצת ממנה קודם שנתקדשה בכלי אי הובא על השלחן נתקדש לפסול ביוצא או בלינה. וזה פשוט:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה