שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק חמישי · דף סג.
בגמ' מרחשת עמוקה דכ' וכ"נ במרחשת וגו' ועל מחבת. ונראה דלר"י ה"נ כיון דמרחשת יש לה כיסוי להכי שייך במרחשת אעפ"י שלדבריו היא נמי צפה כמו מחבת רק משום הכיסוי לא כתיב על מרחשת רק במרחשת היינו תחת הכיסוי:
שם בגמ' ת"ר בש"א האומר הרי עלי מרחשת יהי' מונח וכו'. לולי פירש"י ותוס' הי' נראה דלאו דוקא הרי עלי רק ב"ש מספקי במעשה מרחשת. דשם מחבת ידוע ושכיח בתורה אבל מרחשת לא ידעי אי כלי אחרת הוא אי לא ולהכי א"י להקריב מרחשת עד שיבא אלי':
במשנה הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח. הלשון צ"ע דאפי' אמר סתם הרי עלי מנחת מאפה נמי כופח לא לת"ק דממעט כופח. וצ"ל דלרבותא דר"י נקט דלר"י אפי' פירש בתנור יכול להביא מעשה כופח. וצ"ע לר"י אי פירש כופח דאפשר אינו יכול להביא בתנור כיון דהם ב' שמות רק התורה מרבה מאפה כופח דהיא בכלל תנור אבל תנור בכלל כופח לית לן וצ"ע:
שם בגמ' אמר רבא שיהא הקדישן לשם תנור. והרמב"ם לא הביא מזה כלום אע"ג דפוסק כר"ש דלא יביא מעשה כופח. נראה טעמו משום דהוא פוסק תנור מקדש דלא כר"ש בזה א"כ א"ש לקדוש התנור כס"ד דגמרא:
בתוס' ד"ה מספקא להו כו' ומיהו קשה כו'. משמע כוונתם דיביא כמו סך מעות אלו מן החולין ויקנה בשתי הסכומים כלי ומנחה ויאמר אי מעות שהקדשתי לכלי הי' יהי' המנחה ממעות החולין וכמו כן להיפוך. ולפ"ז אין מובן תירוץ התוס' דאמר מעות אלו יהי' כו' מה בכך אכתי איכא תקנתא הנ"ל וצ"ע: