שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק חמישי · דף נו.
בגמ' דר"א לאו למעוטי כו' אלא ה"ק כו'. אין מובן כלל איך נלמד מאותו דמקבל בצפון. ואפשר לפרש דבאמת עיקר הראי' מדצריך קרא למעט דאין שוחט בצפון מוכח דגבי קבלה המקבל בצפון כמ"ש תוס' ד"ה אלא. והשתא אי הוי כתי' רק פסוק אחד אותו הו"א דקבלה לכתחילה מקבל בצפון אבל עיכובא אין לנו. לכן כתיב פעם ב' אותו משום דבקבלה אפי' דיעבד פסול. לכן אי הי' כתיב: אותו פעם א' הו"א דבא לומר דשוחט אין מעכב אי לא עמד בצפון אבל לכתחילה צריך להיות בצפון לכן כתיב פעם ב אותו א"כ מהני ב' פסוקים נלמד דמקבל בצפון לעיכובא ג"כ כנ"ל:
שם בגמ' אר"פ אפאה לוקה שתים כו' פרש"י תמוה כמ"ש התוס'. ופשוט הי' נרא' לפרש דס"ל לר"פ דשימת הפת בתנור חשיב עריכה דע"י התהפכות העיסה ממקום למקום נעשה בה שינוי וחשיב עריכה. לכן משני הגמ' דמ"מ מוכח מלא תאפה דודאי אפי' אם שם אחד העיסה בתנור צונן ואח"כ הסיק השני התנור עובר השני בלא תאפה דזה עיקר האפיי' והיינו מעשה יחידי אבל לעולם אופה כדרכו ונותן הפת בתנור שהסיקו כבר לוקה שתים כ"נ פשט הגמ'. אכן הרמב"ם (פי"ב ממעה"ק) שהשמיט לגמרי דברי ר"פ. צ"ל שהבין כפי' התוס' דר"פ מיירי בעשה קצת עריכה ג"כ ובכה"ג לא חש הרמב"ם להביאו דמילתא דפשיטא היא. (או כמ"ש הלח"מ ע"ש] וצ"ע:
בתוס' ד"ה שוחט מדר"א נפקא תימא כו'. הגם דלכאורה לק"מ כיון דכל ס"ד דשוחט צריך להיות בצפון דומיא דמקבל וא"כ כיון דחזינן בעולה דאע"ג דמקבל צריך להיות בצפון מ"מ השוחט א"צ צפון א"כ ה"ה חטאת. אך לקמן מוכרחין לומר דאפי' לא הי' לימוד ממקבל. מעצמו י"ל דשוחט צריך להיות בצפון כמ"ש התוס' ג"כ בד"ה אלא אין השוחט כו' וא"כ תמהו שפיר.