שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק אחד עשר · דף צט.
בגמ' כתלמיד היושב לפני רבו. פי' רש"י דלצד מערב הי' גבוה דבהמ"ק משופע הי'. ולא מצאתי בשום מקום שיהי' הרצפה של בהמ"ק משופע ולולי דבריו יש לפרש דלצד מערב קרוב לקדשי קדשים קרי מעלה ולצד מזרח קרי למטה אפי' הי' הרצפה בשוה:
שם בגמ' על של משה שנאמר ואת השלחן אשר עליו לה"פ זהב. קצת קשה דלשון הכתוב משמע דשלמה עשה זה השלחן א"כ אינו שלחן של משה. ומשמע יותר שהכוונה על כל העשר שלחנות אע"פ שכתוב לשון יחיד כת"ק דהכא:
שם בגמ' מעיקרא תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח. וקשה למה קרי לי' תשמישי מזבח כיון שהקטירו הקטורת במחתות הם כגוף המזבח. והי' נלע"ד דלא מטעם הקטרתם קרי לי' תשמישי מזבח דזה לא הי' לרצון לפני ה' רק דהגמ' הבין דמחתות אלו היו גם מקודם כלי שרת של המזבח. וקצת משמע כן דכ' קחו לכם מחתות ולא כתי' עשו לכם מחתות רק שהם היו כלי שרת מכבר. מיהו לשון הפסוק כי הקריבום לפני ה' ויקדשו משמע דע"י הקטרה שלהם התקדשו וגם רש"י בחומש פי' שעשאום לכלי שרת וע"ש ברמב"ן בזה. וא"כ קשה למה נקראו תשמישי מזבח וצ"ע:
שם בגמ' אר"ל פעמים ביטולה של תורה זהו יסודה דכתי' אשר שברת כו'. פירש"י שהסכימה עמו דעת השכינה. וקשה מ"מ מנ"ל שזה יסודה. ויותר נראה לפרש דכתי' ואכתוב על הלוחות כו' הראשונים אשר שברת יישר כוחך. פי' ע"י ששיבר הראשונים ניתן להם השניות ואילו לא שיברם לא הי' נותן השניות. ואל הראשונות לא היו ראוין ע"י החטא. נמצא שע"י ששיברן נשאר לנו השניות: