שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק אחד עשר · דף צח.
בגמ' ר"י אמר מהכא וישנס מתניו כו'. קצת קשה דמהכא מוכח רק גבי מלך ישראל דמדאורייתא צריך להיות אימתו עליו כדדרשינן שום תשים שיהי' אימתו עליך. אבל לדרשא דר' ינאי שפיר מוכח אפי' במלכי אומות וצ"ע:
שם בגמ' הייתי אומר א' של ד' וא' של ח'. קצת קשה מהיכי תיתי לומר כן כיון דכתי' שתים מסתמא שניהם שוין. ואפשר לומר דרק לעיכובא הו"א דלא מעכב קמ"ל יתור דשש לעיכובא כדמסיק ואם נתן א' של ד' לא יצא מיהו לשון הגמ' הייתי אומר משמע גם לכתחילה:
שם בגמ' רבי לטעמי' דאמר על בסמוך. פשוט נראה דרבי ס"ל כאבא שאול דבזיכין בין המערכות מונחים. אכן מדברי התוס' נראה שלא הבינו כן משום דקשיא להו לשון הגמ' דהול"ל רבי כאבא שאול ס"ל. דמהא דס"ל על בסמוך אין ראי' דמ"מ מצי סבר כר"י דמתניתין דשלחן ארכו עשרה וממילא הבזיכין על המערכת הי'. דנהי דעל פי' נמי בסמוך מ"מ עליו ממש וודאי בכלל על הוא. ולכן הבינו התוס' פי' הגמ' דלמ"ד על בסמוך אין חציצה פוסלת והלחם המיותר כמאן דליתא ושפיר קרי בסמוך. ובזה מובן דבריהם בד"ה רואין. וצ"ע על הרמב"ם שהשמיט כל הני דינים דד' וח' פסול ושבע שבע כשר. דנראה דהלכה כרבי דלית מי שחולק עליו. וגם הרמב"ם ס"ל כאבא שאול וצ"ע: